וביום השישי, ביקשתי לצאת.
סביבי, כל הבריות שתקו.
הן שתקו לנפשן, וסערה בליבי.
סערה בליבי, ואני מאמץ עצמי כה.
מראש אוותר, ולא אמצא לי חבר.
המשתנים הם תוקעי הסכינים.
ואני, שנועדתי לכל, ולגדולה,
זמן כה רב לא ראיתי אישה.
ואמהר להחביא את שיריי בתיקי,
מרתי הארורה צדה אותי,
אשנן מחדש ואלמד את שמי,
כי רק דגני הבוקר ינחמו את מוחי.
וצלילי הטיפשות המאיימת גורמים לי לצחוק בקול גדול
חבל שמוסיקה היא לא הכל. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.