נעלמו עקבותיו, לא שמעתי ממנו עוד.
אמרתי עליו קדיש, על אף שאינני דתי.
כי ככה חז"ל אמרו, ואף הממשלה, אדם שנעדר מספר חודשים נחשב
כמת.
טוב, אז ערכתי רשימת קניות, הזמנתי את סוזי שתבוא לבשל. כשהיא
באה היא הביאה אתה חטיף עוף מוקרם בגבינה, אחד משבעת מעדני
תבל.
לסוזי מעולם לא היה חבר, היא לא רצתה אפילו לנסות. בחורה
עקרונית סוזי, וכאשר היא מחליטה החלטה, אף אחד לא ישנה זאת.

- "מה? דודך נפטר? מה אתה אומר..."
- "כן, אבל זה קורה לכל אחד."
- "נווו ספר, היית מחובר אליו? בטח קשה לך לספוג את המצב."
- "רציתי להתחבר אליו, אך המכשירים החליפו אותי..."

הדו-שיח הסתיים, ואתו גם הארוחה הטעימה.
לסוזי יש דייט בשעה 21:00 והיא אינה מוכנה לאחר, בת הזוג שלה
דייקנית.

- "ומה איתך?" שאלה אותי, "לך אין חבר?"
- "לא, אשתי לא מרשה לי."
- "עזוב את אשתך בצד, החיים קצרים, תנסה."

ומכיוון שאין חכם כבעל הניסיון, התקשרתי לדוד...