קובי גורן / לצמוח מתוך שיש |
האבל מכה, לובש צורה.
מזיו פנים תופע תוגה.
השכלתן לעדי עד נדם.
המרץ כבה הוא ונרדם.
והגביר לנצח נאלם.
כשהארץ אבן מכילה,
הלב נקרע בשעת תפילה.
תרים אחר המחילה.
אל גן של שיש מגן ורדים,
לא עוד שכוי הם מעטרים.
כשארון העץ באדמה טומנים.
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
ונפגעי פעולות האיבה
תשס"ו
2006
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|