לא משנה מה תעשה, גופה יגעיל אותה. יביך אותה. שילוב
קומפוזיציה גרוע במיוחד של אמן עם ידיים שמאליות מאוד יצר
ילדה-אישה שנאבקת עם החלטות גנטיות שהוטחו לה בפרצוף (או באף.
או בבטן. או בשוקיים) עם לידה.
זהו לא עוד מקרה של אנורקסיה, שיהיה ברור. או שום מחלה מזוויעה
אחרת שנגמרת ב"יה".

בגוף לא פועל מנגנון חוק כלים שלובים. מה שנכנס - נשאר,
ולא רק שאינו מתאזן עם הכלי המקבל אלא אף מגדיל ומעצים ומשמין
ומנפח ומכער ומתסססססכל, ס'עמק.

אז הפסקתי עם הפסטה. ביי ביי אורז. הנאגטס, ההמבורגרים והצ'יפס
ייאלצו לחיות גם בלעדיי.(כאילו שהם היו כאלה חלק אינטגרלי מחיי
קודם לכן)
נמנעת מלחם בכלליות.
ארבעה פירות ביום (מקסימום)
כמויות אדירות של ירקות
דגנים עם חלב - פעם ביום
ביצה עם גבינה - פעם ביום
מרק ירקות
בשר (עדיף עוף)

וזה עובד... הסביבה אט אט מגיבה לה לילדה.

לאט מדי?
מה היא צריכה בכלל אותם??? מי הם שיגידו שהיא יפה או שהיא לא?
שהיא סקסית או... שלא?

והעיניים מתחדדות. נהיות ביקורתיות. זיק של התנשאות, זיק שלא
היה קיים עד כה, מבליח מן הלא נודע ולוחש לה ללא הרף, לוחש
סססססס לוחש שששששש פה ושם ועוד קצת לא מפסיק די לזמזם לי במוח
די אז מה אם היא קצת יותר מלאה דייי תעזוב אותי שכל אחד ואחת
יחיו עם הגוף שלהם די עם הטירוף הזה ומה אם אני לא אדע לעצור
ומה אם אני אמשיך בלי שליטה ואדפוק לי את החיים פחחחחחח כאילו
שאני אי פעם אגיע למצב כזה אין סיכוי אני יותר מדי אוהבת אוכל
ופחות מדי ממושמעת אבל תראי תראי למה זה הופך אותך תראי איזו
מפלצת את מטפחת בתוכך היא חיית המחמד שלך עם כל אי-נגיסה
מהשוקולד את מלטפת אותה עושה לה קוצ'י מוצ'י והיא בקול מתפנק
צווחת בהנאה תסתכלי איך הן משמינות-מוהא-הא-הא-הא-הא איך הן
עוד יתחרטו על זה


בעוד 200 שנה (אם נהיה עוד קיימים, בקצב הזה איראן מתכננים
לאכול אותנו בלי מלח) יגדירו את התקופה הזו כ"תקופה חשוכה,
מנוכרת, צרכנית, חברת שפע קפיטליסטית שמטילאליסטית עם הרבה
הרבה הרבה שמנים והרבה הרבה הרבה רזים, תלוי באיזה צד של העולם
בטעות נולדת"

ככה אני רוצה להיראות?