ובעיניי אני רואה אותך יפה, יפייפיה כפי שלא היה עוד יופי
בעולם...
כמו אדוות על פני מים עומדים, מתפשטים זיכרונותיי עלייך
בתוכי.
בקור הלילה של מדבר עוטף אני עצמי בחום אהבתך.
ועת אני ניצב בודד אל מול זריחה המשתקפת בטיפות הטל, עולה בי
גם תקווה לשוב לחוש את נועם מגעך.
והנה אני נוגה, צועד בשביל חדש, נווד אני... או שמא לפחות
הייתי בדרכי האהבה.
צועד אני והלב כמה אלייך יותר מכל דבר אחר. על פני שדות ירוקים
של אדמה טובה, מדבריות צחיחות בוערות בחום תמידי, ימים שנפתחים
עד אופק וערים שסואנות כקן של נמלים, חולף אני על פני כולם,
תרמיל על גב ומקל-לכת.
פועם הלב, כושלים הם צעדיי, הנשימה כבדה אולם חיוך נסוך על
פניי כי אני רואה והלב יודע, הנה כבר נגלה ביתך. על רקע של
שקיעה בחלון דולק כבר נר ואני כמו מרחף אלייך... בעוד רגע יהיה
הלב שכה ייחל אלייך בחוף המבטחים.