רז סופר / זבח אחרון |
סותם עורקים ישנים
מחריב ורידים דקים,
חש מדי יום את הכאב
הפה מתעוות
אך לא נשמע כל קול,
כלב משותק מגרד בצער את נתחי גופו.
כוכב אחרון מהבהב בי
מגדלור של בדידות מזהרת
עיר זרה נפתחת
שירת שדות זהב וערוות פחם,
את השינה הטרופה מכסה למחצה
שמיכה קלה ובהלת העפר
שעוד לא כיסה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|