אסנת אינציגר-אלון / אולי מחר? |
עת רוח לוטפת פניי
עומסות כתפיי חוויות
כושלות, נרגנות מיום
אתמול חווריין.
ונפש רוצה לבוא בין כתלים
לטעום בכפיה טללים של מחר
לא מעיק וזורח
באלפי שברירים נוגהים
של עתיד נהיר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|