דימוי מעורפל וצורב שלך,
בתוך תוכי,
לא מרפה, לא עוזב אותי.
בשניות עולים רגשות חמים,
באלפיות שנייה מאדימה בפנים,
כולי זיכרונות.
תחושת אומללות,
רצון לפרוק את עול הרגשיות.
טעמתי מעט, עשה לי חשק לעוד,
בהזיה מטורפת לגעת בך עוד ועוד,
נתונה במלכוד,
הרציו מכתיב,
הרגש דורש,
הגוף כואב ומרגיש יבש.
אתה, אתה, אתה,
לא מספיק לי הרמז הוירטואלי ממך,
רוצה ממשי,
רוצה את הידיעה,
איך וכיצד ראיתני במבטך.
חשופה ועירומה,
לא נשאר עלי כלום,
התרוקנתי כולי,
הרגשתי כמו אובייקט שטחי.
אך היסוד החייתי שמודחק על-ידי ביום יום,
שחי ובועט בכתיבה,
במחשבה,
בריקוד,
בהסתכלות,
בתחושה,
לא נותן לי ליפול,
לא נותן לי למעוד,
עלי להפסיק לחשוב עליך עוד.