[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מאשה סתם
/
היא אוהבת

הסיפור שלהם, ככה זה התחיל, ככה זה נמשך ואולי ככה זה גם
יסתיים.
המקום - פאב מעפן באמצע העולם. בפאב יש מוזיקה שקטה אך חודרת.
הם יושבים אחד מול השני. היא שותה ליטר גינס - אוהבת את הכוס
הענקית של הליטר, היא לא מאלה ששותות קוקטייל ורדרד מקשית. הוא
שותה חצי גולדסטאר. היא מגחכת לה בלב על הבחור שמעז להזמין
פחות בירה ממנה, איי אין לו סיכוי לעמוד בקצב שלה, הוא עוד
יופתע, חושבת לעצמה.

"האיש הזה יהיה שלי, כנראה לתמיד, הפעם לתמיד".

הם משוחחים, שיחה פוליטיקלי קורקט, על מזג אוויר, כיאה לדייט
ראשון. הוא אדיש, היא אפילו יותר. מנסה להסביר על עצמה, כרגיל
מסתבכת, מחכה להזדמנות להראות לו מי היא באמת. הוא לא נראה
מעוניין. "בינתיים", חושבת לעצמה.

הבירה מתחילה טיפה להשפיע, בדיוק במידה הנכונה, במידה שבירה
משפיעה. היא כבר רוצה לשבור את הקרח של הפגישות הראשונות, והוא
עדיין אדיש, מפציר בעצמו לא להראות יותר מדי התלהבות. הוא משחק
משחקי קקה, איי כמה שהיא שונאת משחקי קקה. היא קמה, נמאס לה.

ככה סתם באמצע הפאב המעפן באמצע העולם היא מתחילה לרקוד לה.
הוא לא יודע איך לאכול את זה. מצד אחד "ואו, מי עושה דברים
כאלו?" מצד שני "איפה לעזאזל אני קובר את עצמי?!"

"בוא תרקוד אתי." "השתגעת?! אני לא רוקד, בטח לא כשאני פיקח
ובטח שלא כשמיליון איש נועצים בי עיניים, בחור תלוש שאף אחד לא
רוקד בו." "יאללה, תזרום, תעצום את העיניים ותזרום."

הוא יודע שאין לו זכות להגיד לה להפסיק לרקוד, ובטח שלא אומץ,
והוא גם יודע שהוא ממש לא בקטע של לרקוד כשכל העולם בוהה בו.
"אם אני אשב כמו אידיוט, זה נגמר, בטוח, היא תזרוק אותי
קיבינימט. אולי טוב שככה. אם אני קם... אני לא קם!"

"יאללה יהיה כיף! מבטיחה לא לנשוך", היא ממשיכה להפציר בו בזמן
שהיא מפזזת לה אי שם עם חיוך מקסים. נהנית מהמבטים שאנשים
נועצים בה. חלק מסתכלים עליה במבט מקנא, הרוב במבט של "צריך
לשים אותה מאחורי סורג ובריח, היא לא שמעה על מוסכמות
חברתיות?!" (לא).

"עמק!" הוא קם, יודע שאין כבר דרך חזרה, מתחרט על השנייה שהתחת
שלו עזב את הכיסא. היא כבר תפסה אותו. הוא הרגיש לא נוח, הרגיש
כאילו כל העיניים שנעוצות בו דוקרות אותו בכל הגוף.

היא ממשיכה לרקוד, עוצמת את העיניים. "מה, את לא רואה שכולם
מסתכלים עלינו?! מה, את לא רואה שאני ממש לא בקטע?!" (לא)
"טוב, על הזין שלי, שיהיה..."

גם הוא עצם את העיניים. היא הרגישה שהוא עצם את העיניים וחייכה
לעצמה. "זהו, הוא שלי לנצח. אתה עדיין לא יודע את זה, אבל אתה
שלי". הם התחילו לרקוד עם המוזיקה השקטה החודרת. כולם בהו בהם.
חלק לא הצליחו להשלים עם שבירת המוסכמות, הרוב הסתכלו במבט של
קנאה. הם נראו טוב ביחד. הם זרמו ביחד. הוא הרגיש אותה. היא
הרגישה אותו. אף פעם לא היה לו טוב ככה. חי לו 20 שנים של כיף,
ועדיין אף פעם לא הרגיש ככה. הוא פקח את העיניים וראה אותה
מסתכלת ומחייכת חיוך של אושר מהבטן, זה עשה לו טוב. הוא עדיין
לא יודע שהוא שלה, אבל רוצה אותה לעצמו. לא, היא לא דומה לאף
אחת אחרת.

וככה הם רוקדים להם אי שם בפאב, טיפה מרוחקים למראית עין,
קרובים כמה שרק אפשר להיות קרובים. מפשיטים בראש, מתנשקים
בפראות, נוגעים לא נוגעים. היה להם טוב. זה היה רגע של תמונה,
רגע שמצלמים כדי לנצור לנצח, הם נצרו את הרגע הזה לנצח.

הם הרגישו שהם חייבים לצאת.
בלי להחליף מילים, הם יצאו.

היא מתיישבת על המדרכה באמצע העולם, מנסה לבחון את הגבולות עוד
יותר.

"חחח מי עושה דברים כאלו? מי מתיישבת לה ככה באמצע שום מקום?!
מדהימה!"

הוא התיישב לצדה. זהו. הגבולות נשברו. הוא לעולם לא יוכל יותר
לחזור לחיים הרגילים, לא אחרי שהוא פגש אותה. הם התחילו לצחוק,
צחוק אמיתי מהבטן. "הזוי."
היא נהנתה להסתכל עליו צוחק, האף החמוד שלו התעוות בצורה
מצחיקה כשהוא צחק. הוא אהב אותה. "איך אפשר לאהוב תוך שעתיים?!
פאק!" הוא אהב אותה. עוד תמונה, עוד רגע לנצור.

"ים?"
"יאללה, בואי."
קיוותה שהוא אחר. זה רגע המבחן, האם הוא באמת שונה כמו שהיא
מרגישה...

שניהם בים, בלי מילים, בלי פוליטקלי קורקט, בלי גבולות. היה
להם טוב.

היא הסתכלה עליו, הוא הרגיש את זה, התאפק שלא להסתכל בחזרה.
היא עצרה ופשוט הסתכלה, הוא נשבר. הוא ידע שמאותו הרגע הפנים
האלה לעולם לא יעזבו אותו. הוא רצה לחבק אותה כמו שמחבקים
מישהו שאוהבים, הוא ידע שזה אסור. היא קיוותה שלא יחבק אותה,
קיוותה שלא ינסה לנשק, שיהיה אחר, שישאיר את הקסם. ככה הם עמדו
להם, בוהים אחד בשני, מפשיטים אחד את השני בעיניים, מתנשקים
בפראות, נוגעים לא נוגעים. היא חייכה, מאושרת. הרגעים הקטנים
של האושר, כל כך מוקירה אותם. הוא אוהב אותה. היא עדיין לא
יודעת מה זו אהבה.

"יש ירח מלא היום."
"כמה קיטשי, אבל מושלם."

וככה במשך שעתיים שכבו להם ועשו מלאכי חול. לפעמים האצבעות
שלהם התנגשו, הם מיהרו להרחיק אותן. הוא רצה לנשק אותה, אבל
ידע שאסור. היא רצתה שינשק אותה, אבל קיוותה שלא ינשק, שיהיה
אחר. הוא פשוט הסתכל עליה, בלי לגעת וידע "מעכשיו את שלי
לעולם". גם היא ידעה את זה.

ככה זה התחיל וככה זה כנראה ייגמר, אי שם עמוק בדמיון שלי.
בדמיון שלי אני מתגעגעת, בדמיון שלי אני אפילו אוהבת, אם רק
הייתי יודעת מה זו אהבה.

- בהשראתך, אפילו שאתה לא יודע ולעולם לא תדע ואם כן, אז אני
מצטערת, בשבילי לא בשבילך -







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מתי זה
הסילבסטר?







אנתרופולוג
קליני
מתכנן תוכניות


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/6/07 11:44
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מאשה סתם

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה