פתיחה

היא הלכה אליו לבד בחושך ובקור המקפיא כחצי שעה, הגשם הכבד
שירד הרטיב את שיערה ולחייה שהאדימו מעט מהקור. השיער הרטוב
שלה היה פזור לאחור ושכב דבוק למעיל העור הוורוד, טיפות הגשם
שנאספו על פניה זלגו יחד עם האיפור על המעיל ומשם לקצה השמלה
הקצרצרה שלבשה למרות הקור המטורף. היא הלכה בקצב קבוע ונעצרה
רק פעם אחת מתחת לגג של תחנת אוטובוס כדי להדליק סיגריה. היא
לא עישנה יותר מדי, רק כשהייתה עצבנית, עצובה או מתרגשת. הפעם
היא התרגשה, אולי אפילו יותר מדי.
היא פגשה אותו בספריה עירונית, הוא עמד שם בין מדפי הספרים
במגפי עור על עקב גבוה למדי, לבש מכנסי עור, על אבזם החגורה
שלו היה חרוט בגדול "Master", חולצת המשי השחורה היתה צמודה
לגופו המוצק למדי ועל אוזנו הימנית היו עשרות עגילים כסופים
שפוזרו לכל אורך האוזן. הוא עיין בספרו של המרקיז דה-סאד ובידו
השנייה החזיק ספר של זיגמונד פרויד. היא סקרה אותו מכף רגל ועד
ראש, ולמרות שמעולם לא נמשכה לאנשים שנראה והתלבשו כמוהו,
דווקא הפעם נראה היה כי הוא מאוד מצא חן בעיניה, אפילו ממבט
ראשון.
כשהתיישב ליד אחד השולחנות היא החליטה לגשת ולדבר איתו קצת,
למרות שמעולם לא עשתה דבר כזה בעבר, היא היתה רגילה שגברים הם
אלה הנופלים לרגליה תמיד, הרי היא בחורה די מושכת. אך למרות
זאת, גם כשהתיישבה מולו, הוא אפילו לא הרים גבה. "היי", היא
אמרה בשקט, הוא לא הגיב, "אני אליס, ואתה?", הוא עדיין לא
הגיב, "אני מפריעה לך? אתה רוצה שאלך?" היא שאלה, "לא, זה
בסדר" הוא מלמל מבלי להרים בכלל את מבטו מהספר, "אני דון, נעים
מאוד אליס".
אליס המשיכה להביט בו מבלי להניד עפעף, הם ישבו, שתקו, עד
שאליס שאלה אותו בנוגע לספר שהוא קורא, לגבי מיהו המרקיז
דה-סאד בכלל. דון ישב איתה, הפעם הביט בה גם הוא מבלי להסיר
ממנה את עיניו לרגע והסביר לה בקצרה על המרקיז ועל תוכן ספריו,
אליס מבחינתה ישבה והקשיבה לכל מילה שלו בריכוז והוקסמה כל דקה
מחדש מקולו העדין אך באותו זמן הקשוח למדי.
אחרי הפגישה בספרייה, נפגשה אליס עם דון עוד כמה פעמים כדי
לשמוע עוד על המרקיז שהתחיל לעניין אותה, וגם כמובן כדי לראות
את דון, כשהיא מרגישה כאילו התאהבה בו ממבט ראשון. בתום הפגישה
האחרונה שלהם דון החליט להזמין אותה לביתו כדי "להתנסות במשהו
חדש ומעניין" כפי שהוא הגדיר. אליס נענתה מיד בחיוב למרות
שהמחשבה על כך שדון מזמין אותה לביתו בשביל סקס עברה בראשה. אך
למרות המחשבה ולמרות העובדה שאליס היתה בחורה די תמימה ורכה
שגברים מעטים מאוד בילו עמה לילות סוערים במיטתה, היא החליטה
מייד מה תהיה תשובתה להזמנה זו. בניגוד לשאר הגברים שאליס פגשה
בחייה, את דון היא ממש רצתה, ממש חשקה בו, היא רצתה אותו שיהיה
חלק ממנה לעד.
היא פנתה לרחוב "פיירו" הצר והחלה לחפש את מספרי הבתים, "רחוב
פיירו בית 106" אמר לה דון וחייך אליה חיוך חם ונעים, שנייה
לפני שיצא מבית הקפה שבו נפגשו בפעם האחרונה.
אליס נעמדה מול מדרגות ה-106, נכנסה למסדרון הצר, ניגבה את
פניה במטלית לבנה שהייתה בכיס המעיל, ולאחר שזו ספגה את האיפור
שנמרח על פניה ואת טיפות הגשם, זרקה אותה אליס על רצפת
המסדרון. היא עלתה שלוש קומות עד שנעמדה מול דלת עץ בצבע שחור
ועליה שלט שבו כתוב באותיות גדולות וברורות "ברוכים הבאים
למרתף של דון". אליס דפקה בדלת שלוש נקישות חזקות, אבל אף אחד
לא ניגש לדלת, היא דפקה שוב, אך גם הפעם היא לא שמעה צעדים
שמתקרבים אל הדלת. בפעם השלישית היא החליטה לנסות לדחוף את
הדלת וזו להפתעתה הגדולה נפתחה בכבדות ובחריקות צירים, "הוא
חיכה לי" אמרה בליבה ונכנסה לדירה כשהדלת נסגרת מאחריה בעצמה.


הארוחה

אליס הביטה מסביב וכל מה שהיא ראתה היה חושך כשלפתע נדלק נר
אחד בודד כאילו מעצמו בפינת החדר שבו עמדה. אחריו באותו אופן
נדלקו עוד שני נרות ולעיניה התגלה שולחן ועליו שתי צלחות,
כוסות ובקבוק יין שמרחוק נראה כאדום. אליס התקרבה אל השולחן
כשהיא עדיין מסתכלת סביב ומנסה למצוא את דון. היא נשענה עם
קצות אצבעותיה על השולחן ופתאום הרגישה כאילו מישהו עומד
מאחוריה ונושף על עורפה. אליס לא הסתובבה, לא סתם, קולו של דון
נשמע מאחוריה ובקול נחוש כאילו ציווה עליה, אמר לה לא להסתובב.
דון הוריד ממנה בעדינות את מעילה הספוג מים והשליך אותו על
הרצפה, אליס רצתה להסתובב ולבקש שירים אותו כי הוא יקר, אבל
ברגע שפתחה את פיה כדי להגיד משהו, שמעה את דון אומר לה שוב
באותו קול של פקודה לשבת, והיא, כמו חייל צייתן התיישבה מיד אל
מול השולחן.
דון עבר אותה והתיישב לידה, "חשבתי שנעשה לנו אולי ארוחה
רומנטית קצת" אמר, "אבל תדעי לך רק דבר אחד, בביתי כמו בכל בית
אחר, יש מספר כללים". "ומה הם?" שאלה אליס, "את זה את תגלי
במהלך הערב שלנו, שאני מצפה כמובן שיהיה מקסים", אמר דון, קם
מן השולחן, לקח את שתי הצלחות ונעלם אל תוך החושך. כעבור פחות
מדקה הוא הופיע שוב והניח את הצלחת של אליס מולה ואת שלו הניח
בצד השני של השולחן, מול אליס, ואילו הוא עצמו התיישב לידה.
"אתה לא מתכוון לאכול?", שאלה אליס, "אני אוכל", ענה דון, "אבל
קודם תאכלי את". אליס רצתה להגיד לדון שלדעתה ארוחה רומנטית זה
כששני האנשים אוכלים ביחד, אבל אז נזכרה שדון אמר לה משהו בקשר
לכללים בבית, אז החליטה לא להגיד כלום. "יש לך על הצלחת סטייק
חמישים גרם, פרוסות עגבנייה ומלפפון, וספגטי עם גבינה, מעט
איטלקי", אמר דון, "ועכשיו", הוא אמר בעודו פותח את בקבוק
היין, "יהיה לנו גם יין אדום". אליס לקחה בידה את הסכין והמזלג
אך דון אמר לה להניח אותם חזרה על השולחן, לידו. אליס עשתה את
מה שביקש והוא לקח את הסכין שלה, את המזלג שלה וחתך חתיכה קטנה
מהסטייק שלה. "אני יכולה לאכול לבד", אמרה אליס, "נכון", ענה
דון, "אבל שוב, את זוכרת שאמרתי לך משהו על כללים, ולכן את
תאכלי רק כפי שאני רוצה".
לאליס זה נראה קצת משונה, היא הרגישה כאילו הוא שולט בה במהלך
כל ארוחת הערב ומחליט בשבילה מה תאכל וכמה, מה תשתה ולמה, אבל
באותה עת היא כן החליטה שזה דווקא די נחמד, שיש מישהו שמאכיל
אותך ואתה חוסך אנרגיה על חיתוך מזון, הרמת כוסית או כל דבר
אחר. לקראת סוף הארוחה, דון נתן לה לאכול את חתיכת הבשר
האחרונה מסכין שנראתה לאליס חדה מאוד במהלך כל הערב, היא היססה
לרגע במחשבה שיכולה להיחתך, אבל מצד שני, היא בטחה בדון וידעה
כי הוא לא יפגע בה בשום צורה או אופן, משום סיבה שהיא.
כשאליס סיימה, דון לקח את הצלחת שלה ונעלם שוב אל תוך החושך,
חזר, התיישב על הכסא שלו והתחיל לאכול, הוא אמר לאליס שעכשיו
היא תשב ותסתכל עליו איך הוא אוכל, אם היא רוצה היא יכולה לשבת
לצידו, אך בשום פנים ואופן לא לגעת בכלים שלו או בבקבוק היין,
אליס כמובן התקרבה.
כשסיים לאכול ופינה את הצלחת שלו, חזר לשולחן ושוב באותה נימה
של פקודה אמר לאליס שתמזוג מעט יין לשניהם, לאחר מכן ניגש
לנרות שעמדו על השולחן, כיבה אותם באצבעותיו ונעלם שוב אל
החושך. אליס התקשתה מאוד בלמזוג יין בחושך מוחלט, אבל בכל זאת
הצליחה בצורה לא ברורה לא לשפוך שום טיפה עד לאותו רגע שבו
נבהלה מעט כשראתה שמול השולחן נדלקו שוב כאילו מעצמם שלושה
נרות נוספים. באותו רגע נגלה לעיניה דון כשהוא יושב על כורסת
עור שחורה וגדולה למדי. היא הביטה בו, כל כך מושך, כל כך
מיוחד, כל כך מסתורי, זה משך אותה אליו. דון הראה לה עם
אצבעותיו שתיגש אליו ותשב מולו על כורסא נוספת שמדה שם, אליס
קמה עם שתי הכוסות המלאות, ניגשה אל דון והגישה לו כוס אחת.
"מה זה?" שאל דון, "איפה? מה?" אליס החלה להביט סביב, "השמלה
שלך רטובה" אמר דון כשהוא מצביע לעבר כתם שעל שמלתה. אליס
הסתכלה על השמלה, "אוי, נו באמת!" היא אמרה ברוגז, "זה כנראה
היין שנשפך לי בגלל החושך" אמרה והחלה לשפשף את הכתם, "זה לא
יעזור" אמר דון "זה זקוק לכביסה", "כן אני יודעת" אמרה אליס,
"כשאגיע לב..". "תורידי אותה!" ציווה דון, אליס הסתכלה עליו
בפליאה, "מה?", "תורידי אותה, אני אכבס לך אותה!" אליס הרגישה
מאוד מבולבלת לרגע. "אני לא חושבת שזה רעיון טוב" היא אמרה לו,
"זה לא מעניין אותי מה את חושבת" אמר דון, "לא מעניין אותי ולא
רוצה לדעת, פשוט תורידי אותה וזהו!". אליס נכנסה מעט לפאניקה,
מחשבות על אונס חלפו בראשה, אבל מיד השתנו לכיוון אחר, היא
נזכרה שבאחד המפגשים עם דון, הוא אמר לה שהוא מרגיש קרוב אל
המרקיז דה-סאד, ושאחד הדברים הבולטים בסאדו-מזוכיזם, הוא שיש
שולט ויש נשלט, שהנשלט עושה כל מה שמצווה עליו השולט, אבל אך
ורק בהסכמה, שום דבר לא יעשה נגד רצונו של אף אדם ושום דבר לא
יעשה בכוח. המחשבות על אונס נמוגו מראשה והיא נזכרה שוב שכשאז
כשדיברו על זה, היא השתעשע מהרעיון שמישהו יכול לשלוט בה
בהסכמה, והרעיון הזה די מצא חן בעיניה, וכשחשבה שוב על הארוחה
מקודם הבינה שכבר אז המשחק שלהם התחיל ושהיא השתתפה בו בהנאה
גדולה ביותר. "אז אם נהניתי עד עכשיו", חשבה בליבה, "האם יש
סיבה שלא איהנה מההמשך?", ובמחשבה זו הסירה את שמלתה ונתנה
אותה לדון שקם, לקח את השמלה, בקש ממנה לשבת ובעצמו הלך לשים
את הבגד בכביסה. כשדון חזר אליס כבר ישבה על הכורסא עם כוס
היין בידה וצלליות אור הנרות שיחקו על גופה הכמעט ערום. דון
התיישב מולה, נטל את כוס היין שלו מידה ולגם ממנו מעט. הוא
הסתכל על גופה של אליס ונדהם מעט מיופיו, היא היתה כמעט
מושלמת, למעשה רק צלקת קטנה על בטנה שכנראה נשארה מניתוח
כלשהו, אולי מניתוח להוצאת אבנים מהכליות, חוץ מזה הכול היה
מושלם.
הם ישבו ככה עוד כמה שעות, במרחק מה האחד מהשנייה ודיברו.
אליס, לפי פקודתו של דון, סיפרה לו על עצמה מעט וגם הוא סיפר
לה קצת על עצמו ועל חייו האישיים. הם בכלל לא שמו לב איך בקבוק
היין הראשון נגמר והם גלשו אל השני שגם כבר היה כמעט ריק. דון
קם רק פעמיים, פעם אחת כדי להכניס את השמלה של אליס למייבש
הכביסה, ובפעם השנייה כעבור כשעה כדי להחזיר לאליס את השמלה
הנקייה. "אפשר להתלבש?" שאלה אליס, "כן" אמר דון, "את יכולה,
ובכלל, מה השעה?", הוא שאל. "אההה... אוי לא, כמעט חמש לפנות
בוקר, אני חייבת לחזור, אימא שלי...". "כן", אמר דון, "אני
מתאר לעצמי שאימא שלך תהרוג אותך, עדיף שבאמת תלכי". אליס לבשה
את השמלה, ניגשה אל השולחן, הרימה את המעיל ולבשה גם אותו. דון
קם כדי ללוות אותה לדלת. "תודה דון", אמרה אליס, "היה באמת ערב
נפלא היום, מאוד נהניתי". דון הביט אל תוך עיניה, "מהכול?",
שאל דון, "מהכול", ענתה לו אליס בקול בטוח. "אם כך, אליס
יקירתי, את מוזמנת לחזור אלי ביום שישי הזה, בערב, באותה שעה
שבאת היום, אם תרצי כמובן", אמר דון. "ומה מצפה לי ביום
שישי?", שאלה אליס בנימה סקרנית, "ביום שישי מצפה לך ערב
שכמותו לא היה ולא יהיה לך מעולם", אמר דון. "שוב מסתורי",
אמרה אליס בליבה. "אם כך", אמרה אליס הפעם בקול, "אם כך אני
אגיע, תצפה לי בשמונה?", שאלה, "אני אצפה לך הרבה לפני", אמר
דון כשהוא פותח את הדלת. אליס הביטה בו פעם נוספת, נתנה לו
נשיקה קלה בשפתיו ונעלמה במסדרון הצר.

ההכנה

אליס נעמדה מול דלתו של דון בשעה שמונה בדיוק, היא ציפתה לערב
הזה בכיליון עיניים. עניין אותה מה יכול להיות הערב הזה שדון
אמר לה, מה הוא מתכנן, היא ידעה והבינה היטב שהערב הזה גם יהיה
קשור למשחק שלהם, כמו בארוחת הערב ההיא, ומכיוון שאהבה ואף
אולי התאהבה במשחק עוד מקודם, מאוד ציפתה לו שוב.
הפעם הדלת לא נפתחה מעצמה, אלא דון פתח אותה וסימן לאליס עם
הראש שתכנס. הדירה של דון שוב היתה חשוכה ומסתורית ורק מספר
נרות דולקים שעמדו בשורה האירו את החדר, אבל לא מספיק. אליס
נכנסה לדירה, הורידה הפעם לבד את המעיל ותלתה אותו על קולב
בכניסה, לאחר מכן, כשראתה שדון מתרחק ממנה לאורך המסדרון בבית
או מה שזה לא יהיה, התחילה ללכת אחריו אך לאט יותר מדון. היא
הלכה עם הנרות, איפה שהיה נר לשם היא הלכה, עד שנתקלה בדלת. על
הדלת היה שלט ועליו כתוב שרק מי שהוזמן יכול להיכנס. מכיוון
שאליס הוזמנה היא פתחה ללא שום חשש את הדלת וירדה במדרגות שהיו
בצידה השני, וכשהביטה סביב ולא ראתה נר נוסף, נעצרה ליד הנר
האחרון שהיה בתחתית המדרגות. היא עמדה שם מוקפת חושך ועוד חושך
מבלי שהיה לה שמץ של מושג בפני מה היא עומדת, כשלפתע הבזיק אור
חזק של להבות שהבהיל אותה מעט. כשהורידה את ידיה שעמם הסתירה
את העיניים בפני האור, ראתה את דון עומד על מיטה ענקית כשמעליו
נתלות מהתקרה ארבע קורות ועליהן דולקת אש. ברגע שהחדר הואר,
דון התיישב על המיטה והביט באליס ההמומה שהתחילה בינתיים לסרוק
את החדר המדהים שנגלה לעיניה.
כל קירות החדר היו צבועים בשחור לבן, כמו זברה, חוץ מהמיטה
הענקית שעמדה על הרצפה, היו גם פרוסים שם עשרות שטיחונים קטנים
ופרוותיים, אף הם בצבעים של שחור לבן, אחד שחור אחד לבן וכן
הלאה. על אחד הקירות ליד המיטה היה תלוי לוח עץ ענק ועליו כל
מיני מכשירים שאליס לא זיהתה, חוץ משוט לא קטן מעור אולי, וזוג
אזיקי מתכת גדולים. על הקיר השני ממול היה לוח עץ נוסף וגם
עליו היו תלויים מספר עצמים שנראו לאליס במבט ראשון כמזיקים
מאוד לבני האדם ובמיוחד לעכברים קטנים. על הקיר שמעל המיטה
היתה תלויה תמונה ענקית, כמעט בגודלו של כל הקיר ועליה היתה
מצוירת אישה, אשר חלקה העליון של גופה היה חשוף וידיה היו
קשורות בחבל עבה מלמעלה, כך שאותה אישה כרעה על ברכיה
כשמאחוריה מהלך מלאך המוות ובתחתית התמונה היה כתוב משפט קצר
אך משמעותי מאוד לתמונה זו, "תני לי לקחת ממך את הכאב" היה
כתוב שם. "אנחנו לא ניתן לו לקחת את הכאב", נשמע פתאום קולו של
דון, "אנחנו נכאיב ונכאב, אבל נפסיק לפני שהמלאך יגיע", הוא
הוסיף. אליס הביטה בו בסקרנות אך לא זזה ממקומה. דון קם מהמיטה
וניגש לשולחן קטן שעמד בקצה החדר. שם הוא לקח חפיסת סיגריות,
הוציא אחת, הדליק אותה וחזר להתיישב על המיטה. בפעם הראשונה
מאז שאליס הכירה את דון, היא ראתה אותו מעשן, אבל זה כלל לא
הפריע לה, להפך, היא חשבה דווקא שזה מתאים לו, לאדם המסתורי
הזה שעכשיו נהיה עוד יותר מסתורי כשהוא כולו אפוף עשן.
"לפני שאת באה ומתיישבת על ידי על המיטה" התחיל דון, "רצוי
שתדעי כמה דברים. הראשון והחשוב ביותר הוא שאת יכולה להתחרט על
זה שבאת רק עכשיו, כלומר לפני שאת באה לשבת איתי", דון לקח
שאיפה מהסיגריה והמשיך, "מה שאת יכולה לעבור כאן הלילה, אני
בספק שמישהו אי פעם יעביר לך לילה דומה. זה לא סוד, אינני
מסתיר זאת ממך, את יכולה להבין לבד שאם הבאתי אותך לחדר השינה
שלי היום, אנחנו לא נהיה כל כך צנועים הלילה. אין לי טיפת ספק
שאת נמשכת אלי ואני אלייך, ומכיוון ששנינו אנשים בוגרים לדעתי,
מותר לנו להתעסק מדי פעם במעשי סדום ועמורה". הוא עצר לרגע,
לקח שאיפה נוספת והמשיך, "ההבדל בין סקס רגיל לבין מה שהולך
לקרות כאן היום הוא שהיום אנחנו ניקח אותך לקצה היכולות שלך,
ואני יכול להבטיח לך שתגמרי היום כמו שלא גמרת מעולם, ואני
מבטיח לך שכשתגמרי, העיניים שלך ידמעו. המכשירים האלה שאת רואה
על הקירות", דון הצביע לעבר אחד הלוחות, "את בטח לא מכירה את
רובם, אבל את תלמדי להכיר אותם על הצד הטוב ביותר, וקרוב
לוודאי שלעולם לא תשכחי אותם. אני יודע שחלקם נראים כמכאיבים,
אבל זה בדיוק הנושא שלנו היום, הכאב". אליס המשיכה להביט בו
באותו מבט סקרן וצמא לדעת עוד. "אנחנו כולנו, כל בני האדם
נהנים מכאב, בין אם זה כאב של אדם אחר, כמוני למשל, או אם זה
כאב עצמי. את היום תלמדי את הגבולות שלך, את תלמדי עד כמה רחוק
את מוכנה ללכת עם הכאב ותלמדי עד כמה את יכולה ליהנות ממנו.
חשוב שתדעי, אני לא אפגע בך בשום אופן ולא אעשה משהו בניגוד
לרצונך, אם תגידי מספיק, אני אפסיק". אליס המשיכה לעמוד שם,
בפתח החדר כמו בובה, לא זזה אפילו מילימטר אחד, היא התחילה
לחשוב אם ללכת ולשבת ליד דון או שמא להסתובב, להגיד תודה על
ההזמנה ולעזוב. אך הפחד שלה ממה שהציע לה דון, היה קטן פי כמה
וכמה מהסקרנות ומהרצון ללמוד ולחוות משהו קיצוני, היא הבינה
שממש ברגעים אלה מתגלה בפניה עולם חדש שאותו לא הכירה עד רגע
זה. הגברים המעטים שבילתה איתם, לימדו אותה שסקס צריך להיות
מעשה עדין, רך ואוהב, ואילו דון מגלה לה עכשיו עולם שבו הסקס
יכול להיות לא כל כך עדין אבל עדיין אוהב. אליס עמדה שם עוד
מספר דקות בשקט ואז כאילו הבובה קמה לתחייה, צעדה צעד אחד לעבר
דון. "אבל אם יכאב לי", שאלה אליס, "ובאותו זמן איהנה, יש
אפשרות שאגיד מילים כמו 'די' ו'מספיק', איך תדע מתי להפסיק
באמת?" דון לקח שאיפה נוספת מהסיגריה ומיד כיבה אותה במאפרה
שחורה שעמדה ליד המיטה, "נורא פשוט", אמר דון, "אנחנו נחליט על
מילה כלשהי, לא קשורה לשום דבר הגיוני, שאם תגידי אותה, אני
אפסיק". אליס קיפצה כמו ילדה קטנה ושמחה לעבר דון והתיישבה
צמוד אליו, "פרה" אמרה אליס, "מה?", שאל דון, "פרה, פרה, אתה
יודע החיה שעושה מווו" היא אמרה. "את רוצה שהמילה תהיה פרה?",
שאל דון, "כן", ענתה אליס, "ואני רוצה עוד משהו דון, אני רוצה
שתגלה לי את העולם שלך, אני רוצה שתאהב אותי כמו שאף אדם לא
אהב ולא יאהב אותי לעולם".


ארץ הפלאות

דון חשק באליס, עוד מהמפגש הראשון שלהם, עוד אז הוא חשב שאולי
היא יכולה להיות פרטנרית נהדרת בשבילו, שדווקא זו שנראית תמימה
כל כך, זו שנראית רכה כל כך, דווקא אצל זו, תחת עורה העדין,
מסתתרת חיית טרף אמיתית שרק מחכה שמישהו ייתן לה דחיפה קלה כדי
שתוכל לפרוץ החוצה, והוא צדק.
הם התחילו כמו כל זוג, כמו כל סקס אחר, בלהט, חשק מטורף,
נשיקות על כל הגוף שלו ושלה. הוא הפשיט אותה לגמרי ובעצמו נשאר
מעט לבוש. אחרי שחימם אותה, הרתיח, היא היתה רטובה כולה, היא
רצתה אותו יותר מתמיד, אז הוא הבין שהטקס יכול להתחיל.
דון קם מהמיטה וניגש לאחד הלוחות, הוא הוריד ממנו שני חבלים
עבים, שחורים, אליס פקחה את עיניה והסתכלה עליו בעיניים
סקרניות ובמבט שכאילו אומר "בוא אלי". דון התיישב על בטנה של
אליס כאשר השוקיים שלו נוגעים בשדיה והחל לקשור את ידיה לסורגי
המיטה. אליס התכווצה מעט מהמגע הקר של מכנסי העור של דון, היא
הרי היתה חמה, חמה מאוד. דון קשר את שתי ידיה בחבל אחד למיטה
כאשר כל יד פונה לכיוון אחר, אחת לימין ואחת לשמאל. בחבל השני
קשר דון את רגליה שגם הן פנו אחת לימין ואחת לשמאל בפיסוק. את
ארבעת הקצוות של החבלים הידק דון ביניהם ולמעשה יצר סוג של
זירת חבלים שבתוכה שכבה אליס הערומה והגועשת.
"תחילה", אמר דון, "את צריכה להבין שכרגע אני שולט עליך בכל
מובן, קשרתי אותך ואינך יכולה להתנגד או להגן על עצמך. זה
יגרום לך להרגיש חשופה ופגועה, אבל אני מבטיח לך שההרגשה הזו
תיעלם בקרוב". דון שוב התיישב על אליס והתחיל לנשק אותה ברכות
בפניה, אליס התפתלה מהעונג. לאט לאט החל דון לנשק אותה יותר
ויותר נמוך, כשהגיע לצווארה, בין נשיקה לנשיקה נשך אותה קלות,
אבל אליס המשיכה להתפתל. הוא המשיך לרדת וכשהגיע לשדיה, גם שם
נשך אותה מספר פעמים אלא שהפעם חזק יותר, אליס עדיין התפתלה.
את הנשיקה החזקה ביותר העניק דון לאחת מרגליה, כמעט צמוד
לאיברה המגולח מקצה לקצה. ריח של בושם נידף ממנה ובעוד דון
יושב על קצות רגליה, ליקק אותה בעמק הקסום שלה מספר פעמים. דון
חזר והתיישב על בטנה שוב, הפעם הוא הרים נר שעמד ליד המיטה,
הדליק אותו במצית שלו והסתכל על אליס. לאליס עדיין היתה אותה
הבעת פנים של "רוצה עוד", ועיניה עדיין היו סקרניות אולי אפילו
יותר ממקודם.
דון הרים את הנר מעל לגופה, הפך אותו לאט וטפטף טיפה אחת של
שעווה על ביטנה, פיה של אליס נפתח לרווחה, היא הופתעה מכמה שזה
שורף אך באותה העת גם מענג, עיניה התרחבו עוד ועוד ככל שדון
טפטף יותר שעווה רותחת על ביטנה, על שדייה, על ידיה, על רגליה
וצווארה. ביד אחת הוא החזיק את הנר, ובידו השנייה עיסה את
שדיה, בין לבין אליס פלטה אנחה שקטה של הנאה וכשדון ראה שהיא
נהנית מדי מהשעווה הרותחת, הניח את הנר במקומו וחזר לנשק את
אליס שעיניה כבר היו עצומות. אחרי כמה דקות של ליטופים
ונשיקות, דון שום התרומם על רגליו, התפשט לגמרי ונעמד מול
מיטתו כשאליס מביטה בו במבטים שכאילו מבקשים ממנו לחזור אליה
ולהעניק לה חום ואהבה, אבל דון הסתובב ממנה ומיד הסתובב בחזרה
כשאחת מידיו באוויר והיא נוחתת בכוח על פניה העדינות של אליס,
"אל תסתכלי עלי!" ציווה דון כמעט בצעקה. אליס היתה המומה, היא
חשבה על כל דבר אפשרי שיכול לקרות עכשיו חוץ מזה, היא לא לקחה
סטירה בחשבון אף לא לרגע קט. "מעכשיו", אמר דון, "אנחנו עולים
שלב". הוא התקרב אליה, "מעכשיו את תעשי הכול לפי הפקודות שלי,
אם תפשלי, תענשי. את תהיי לי לשפחה טובה, אני אחנך אותך קצת",
אמר דון, הסתובב וחזר לכיוון הלוח שעל הקיר. אליס תהתה לרגע אם
היא עשתה לנכון שהסכימה לכל זה מלכתחילה, היא הבינה שעכשיו היא
צריכה לעשות הכול בזהירות, בלי טעויות, וכשראתה שדון מתקרב
אליה עם שוט העור הגדול שראתה כשנכנסה לחדר, היא הבינה שעל כל
טעות מעכשיו היא יכולה לשלם ביוקר. המחשבה על לצעוק "פרה" עברה
בראשה, אך חלפה בה מיד מכיוון שהסקרנות שלה שוב גברה עליה
בניצחון מוחץ. היא החליטה שהיא רוצה בכל זאת ללמוד את כל כללי
המשחק הזה ומעבר לכך, גם הסטירה הכואבת שקיבלה מדון, בסופו של
דבר, חיממה את פניה חום נעים.
דון הניח את השוט בצד המיטה והתיר את הקשרים סביב רגליה וידיה,
אליס כעת היתה חופשייה, אך לא לגמרי.
"רדי לרצפה!" ציווה דון, אליס ירדה מהמיטה ונעמדה לידו כשהיא
שוב מביטה בעיניו. "אני אמרתי לך לא להסתכל עלי!", צרח דון
והחטיף לה סטירה נוספת בלחייה השנייה. "נכון", גמגמה אליס
והשפילה את מבטה מטה, "לא, לא נכון" אמר דון. "מעכשיו אני לא
דון, מעכשיו אני מאסטר, מעכשיו בסוף כל משפט שלך את קוראת לי
מאסטר, הבנת?". "כן, כן מאסטר", שוב גמגמה אליס. "עכשיו לכי
לפינת החדר, עומד שם בקבוק יין ושתי כוסות, תמזגי לנו ותביאי
את הכוסות לכאן", אמר דון בקול רגוע, "בסדר" גמגמה אליס.
"לא!", שוב צעק דון כשהוא מניף את השוט ומנחית אותו על רגליה
של אליס, "לא בסדר, בסדר מאסטר!".
אליס לא ידעה מה לעשות קודם, לענות לו, ללכת או לבכות, הצליפה
הזו של השוט כאבה ושרפה כל כך כמו שמעולם לא שרף לה. אפילו לא
שרף לה ככה כשהייתה בת שמונה ונשפכו אליה מים רותחים מקומקום.
כשזה קרה לה אז, הדבר היחיד שהדאיג אותה היו הצלקות, אך המים
הרותחים לא השאירו סימן והיא לא קיבלה את המקרה כטראומה. "זה
משאיר צלקות, מאסטר?", גמגמה אליס, "כן" אמר דון, "אבל רק לזמן
מה, תוך פחות מחודש תהי כמו חדשה". בידיעה זו, אליס הסתובבה
והתרחקה אל פינת החדר, שם פתחה בקבוק יין אדום, מזגה לשתי
הכוסות וחזרה לדון. "על הברכיים!", ציווה דון, "כן מאסטר",
אמרה אליס וירדה על ברכיה. דון לקח ממנה את אחת הכוסות, לגם
כמה לגימות והביט על אליס, "את יודעת?" אמר לאליס, "אני חושב
שאני מתאהב בך, למעשה אני חושב שעוד בפגישה הראשונה שלנו מצאת
חן בעיני מאוד וכשהבנתי שבנוסף ליופי שלך את בחורה חכמה מאוד
התחלתי להתאהב בך", דון עצר לרגע ולגם עוד מהיין, "למעשה אני
לא הייתי מאוהב כבר שנים, ולפי שעה את נראית לי כדבר הטוב
ביותר שיכול לקרות לי, כאדם המושלם בשבילי", דון התכופף לעבר
אליס ונישק את שפתיה ברכות. הוא נתן לה לקחת מספר לגימות מהיין
ונטל ממנה את הכוס. הוא הניח את הכוסות על הרצפה ושב להביט על
אליס, "גם אני אוהבת אותך דון, מאסטר", אמרה אליס בקול חרישי
והסתכלה כאילו בכוונה בעיניו של דון. "את יודעת מה", אמר דון,
"רק בשביל דברים כאלה, מילים כאלה, אני מרשה לך להסתכל עלי
כרגע, וכשנגמור, תוכלי להביט בי כמה שאת רוצה", דון התכופף
אליה שוב, ושוב נישק אותה נשיקה רכה וארוכה יותר.
לאחר כדקה דון התיישר, לקח את השוט שוב לידיו וציווה על אליס
להראות לו שהיא אוהבת אותו. אליס התקרבה אל איברו שעמד דום
והכניסה אותו לתוך פיה, היא ליקקה, נישקה ונשכה קלות ללא סוף,
עד שדון הגיע לסיפוקו וכל נוזל החיים שלו נשפך לתוך פיה.
"תבלעי!", ציווה דון, ואליס בלעה את כל מה שהיה בפיה. לאחר מכן
דון נתן לה ללגום עוד קצת מהיין כדי להעביר את הטעם. "עכשיו",
אמר דון, "תשכבי על המיטה, על גבך, ותעסי לעצמך את שדייך", הוא
הוסיף. אליס נשכבה בשקט מבלי לומר מילה על המיטה והחלה לעסות
את שדיה. ודון, עם השוט בידו, נשכב בין רגליה כאילו מתכוון
לבצע בה מין אוראלי. "עכשיו", שוב אמר דון בקול מתון, "עכשיו,
בזמן שארד לך, כשתרצי לגנוח, תגנחי רק בקול, שאני לא אשמע
אפילו לא לרגע גניחות שקטות, מצידי תצרחי, כי אם לא תצרחי
מהנאה, תצרחי מכאב!". דון הכניס את פניו בין רגליה והחל לעשות
בה מין אוראלי. אליס לא רק שצרחה מהנאה, היא צווחה, וכשחשבה על
זה, בדיעבד הבינה שהיא נהנית מזה יותר ויותר ככל שהיא צועקת
חזק יותר, עד שגמרה בצרחה איומה. כשהיא כולה גועשת ורועשת דון
נשכב עליה וחדר לתוכה, אליס לא ידעה אם לצרוח או לצווח, היא
הרגישה בשמיים. אף אחד מעולם לא גרם לה להנאה כזו, בפעם
הראשונה בחייה היא הרגישה שהיא יכולה לגמור שוב ושוב מכל חדירה
שלו אליה. לקראת הסוף אליס איבדה שליטה לחלוטין והחלה לגנוח
בשקט, כל גניחה כזו עלתה לה בסטירה כואבת בפניה, אך ככל
שהסטירות גברו, ככל שהכאב גבר, היא הרגישה כאילו עולה יותר
ויותר גבוה לשמיים ואי שם, במקום שבו חוקי הכבידה משתנים, אליס
צרחה כל כך חזק עד שיכלה להעיר את פריז כולה, ובכך היא קיבלה
אורגזמה כה אדירה שאף אישה מעולם לא חוותה על בשרה.
אך דון לא נתן לה את האפשרות להירגע מהחוויה מטריפת החושים הזו
וכבר ציווה עליה להתהפך ולשכב עכשיו על הבטן, ברגע שהתהפכה,
דון, גם הוא ברגע של טירוף חדר לתוכה שוב ושוב בקצב מטורף,
לאליס כבר כמעט נהרסו מיתרי הקול והיא לא יכלה לצעוק עוד, היא
ידעה שזה יכאב, אבל היא היתה מוכנה לכאב הזה, כאב שגרם לה
להנאה מטורפת. כמו שציפתה, דון שהעמיד בינתיים את אליס על
ארבע, שלף את השוט ובכל פעם ששמע גניחות שקטות הצליף בה שוב
ושוב. כל הצלפה כזו חזקה וכואבת יותר מקודמה. כל הצלפה שגרמה
לשניהם הנאה מטורפת יותר ויותר. לבסוף כשדון סוף כל סוף גמר,
הוא גמר בצעקה מחרידה ואיתו גם אליס שקיבלה את האורגזמה
השלישית והרצופה שלה כשדמעות זולגות מעיניה.
דון התנתק מגופה ונפל כמת ליד אליס כשהוא מתנשף בכבדות, גם
אליס נשכבה על גבה כשחיוך ענק פרוס על פניה, כך שלרגע אחד בלבד
הם נראו כמו שני נרקומנים אחרי מנה מכובדת של סם.
בבוקר שלמחרת, או ליתר דיוק בצהרים, דון התעורר ראשון והסתכל
על פניה היפיפיות של אליס, כמה דקות לאחר מכן גם אליס התעוררה
והתחילה לבהות בעיניו של דון. "את האמת אליס", אמר דון, "נהנית
הלילה?". אליס הנהנה בראשה לחיוב כשחיוך מתפשט על פניה, "עדיין
לא מסוגלת לדבר?", שאל דון, "לא כל כך", ענתה לו אליס בקול
חרישי. "תיכף", אמר דון, "נקום, נתקלח, נכין לך תה חם, תשתי
והכול יעבור". אליס שוב חייכה אליו, נישקה את שפתיו והתרוממה
כדי לקום.
לקראת הערב, אחרי שאכלו, שתו, דיברו קצת והחליפו חוויות מליל
אמש, אליס נזכרה שיש לה בית לחזור אליו ואימא שיהיה צריך
הסברים רבים בשבילה, כדי שהיא תבין היכן בילתה הבת הקטנה שלה
את הלילה וחצי מיום השבת. דון עזר לה להתלבש והזמין לה מונית.
אליס ניגשה לדלת, פתחה אותה והביטה שוב על דון, "אז מתי נוח
לך?", שאלה אליס, "מתי את רוצה?", "בוא נגיד ככה", אמרה אליס,
"בשביל לראות אותך, בוא נגיד נחר בשש בבית הקפה שלנו?".
"בסדר", אמר דון, "ו..." המשיכה אליס, "ובשביל לעלות עוד שלב,
בוא נגיד שישי הבא באותה שעה, מתאים?".
דון ידע שהיא תרצה עוד אבל לא תיאר לעצמו שהיא תרצה לעלות
שלבים נוספים, זה גרם לו להתאהב בה בבת אחת עוד יותר ממה שכבר
היה מאוהב. "אה, כן, מתאים", אמר דון, "אז נתראה מחר?", שאל
דון. "כן, נתראה מחר מאסטר", ענתה אליס, נישקה את שפתיו ונעלמה
אל תוך המסדרון החשוך והקר