שלושה עיטושים:

הפרש הבודד רוכב ברחובות איסטנבול השוממה.
הזמן: לעולם אינו מאוחר מדי,
בשביל תקווה בשם מריה.
לפתע משאית חולפת על פניו ועליה רשום: "אהבה", בגדול.
הוא מחייך, הוא שט אליה בזכרונו,
הוא תוהה אם לפנות שמאלה או להמשיך ישר...

...כעת הוא בערבות אסיה,
הנוף ספק ערבתי ספק ביצתי
גרוטאות של משאיות ישנות וחביות זרוקות פה ושם
ובעיקר יש הרבה שיחים חומים-אפורים, והאדמה
מעט רטובה, צהובה - חומה - אפורה כמו כבול שראה גשם אבל לא
מספיק
עוברת עוד משאית אבל עליה לא רשום כלום או אולי הוא היה צריך
להיות קרוב יותר
לא קרוב מספיק עכשיו
אבל זה לא מאוחר מדי זה הזמן שלו
הוא שט אליה בזכרונו...

...ראה אחי, אתה משאית!
אני יודע שחשבת שאתה קטנוע
או אולי וספה ולפעמים דמיינת שיש לך איזה מושב נוסף מימין,
אבל אתה משאית גדולה.
הדלק אורות כדי לראות
שלא תפגע במשהו שיפול עליך
כרגע זה לא נופל עליי
אני בערבות אסיה, תודה!
עושה התעמלות קרקע באיזה נהר יאנג-צה או משהו כזה...

האנחה שאחרי:

מרד של גיל הנעורים, מהומה, כמו הופעה,
דמיין אולם חשוך גדול בתוך בניין ענק ומסביב שממה
והנוף של העיר מרחוק אתה רואה את האורות שלה זבים דם בתוך
החלומות הפצועים שלך
ההורים פצעו אותך חביבי עכשיו אתה הולך להופעה
אתה לבוש שחור, לא לגמרי, אתה לא לגמרי בעניין
אבל אתה די טינ-אייג', אתה די נער, אתה די חי את התחושה
עכשיו,
אתה מדמם את עצמך אל תוך חיים חדשים
אתה שט שמה בתוך האשליה בתוך הניאון בתוך הצעקות שעומדות לבוא
אח, המהומה של גיל הנעורים...
ואם היית יודע,
שהיית פעם, בעוד עשר שנים,
רוצה להיות או שמח להיות לכמה זמן,
דייג על איזה נהר יאנג-צה קטן עם הכובע המשולש שלו ודג דגים
סיניים כאלה
לא בטוח שהיית מתפלא,
כי גם אז כמו עכשיו חיפשת שלווה.
ונערים מנסים להתקרב קרוב מדי לשמש
זאת אומרת לא קרוב מדי, אבל מנסים להתקרב
כל הזמן למקום שמואר
מפחדים מהצל, מנסים כל הזמן להגיע למקום שמואר
ואתם יודעים, לפעמים יש צוק בסוף, ואתה,
לאט לאט מוצל עליך, ואתה מתקדם עוד ועוד אל קצה הצוק
ככה זה כשהתשוקה מעט מעוותת בכוח של אלפי נוירונים
שיורים לך בראש את המציאות הבלתי מתפשרת של גיל הנעורים
אתה חייב לזרום
אם אמא לא מגישה לך תה מספיק פעמים
אתה חייב לזרום
אל תוך המוות של החיים הישנים
אל תוך החיים החדשים
מהומת גיל הנעורים במזג אוויר סוער אני מחפש את האמת בעיניים
של האהובה שלי ואני לא מוצא
ורק עוד עשר שנים אני אדע, שכמו שחשבתי אז: "זה הכל בראש",
אבל עכשיו אני יודע, "זה הכל (נמצא) בראש שלי".