כנראה שככה זה מרגיש
כשמלים מתות
נרקבות בזו אחר זו
אחרי זקנה איטית וממושכת
עור מקומט ופעימות לב לא סדירות.
כנראה שככה זה מרגיש כשמלים מתות
כשאי אפשר לומר דבר
כשאי אפשר יותר לכתוב
מתו לי המלים
לאט לאט
מותירות חלל ענק שאי אפשר למלא
כמו אהוב יקר שהולך לעולמו.
מתו הרסיסים, והתשוקות,
והניצוץ, והאפלוליות והפעמונים
והבריאה, הגיהנום, השקיקה,
הכיסופים, העוונות.
אנשים דופקים על דלת חדרי,
באו לניחום אבלים
אומרים ש"בטח אין מלים לתאר את התחושה הנוראה"
מחבקים אותי ואומרים
"שלא תדעי עוד צער".
שלא אדע עוד צער.
במלאת יום השלושים לזכרן
אפשר כבר לראות את האותיות החרוטות:
פ"נ
מלים יפייפיות
חיו בין השנים
?- 2007
תנצבה
על מצבת שיש קרה.
מצבת
שיש
קרה
מכילה אלף צלילים
בתוך חלקה, בבית הקברות למלים
מלים שחרפו נפשן, בלי תעוזה, בלי גבורה
היי שלום אהובתי,
תפארת השירה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.