[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שרון אלגרבלי
/ Private Dancer

שלושה שבועות אני מתגרה ממנו, רואה אותו כל שיעור במוחי, חולמת
בהקיץ באוטובוסים.
חושבת עליו בלי הפסקה, מעוניינת לדעת יותר עליו, מעבר לחיוך,
למבט.



בכל שיעור היא יושבת מולי, שורה ראשונה.
עיניה מחפשות משהו בלוח, עינHי מתרכזות רק בה.
דתייה יפהפייה, אסורה ונשואה.



כבר שנה שאני עובדת במכון ההוא, מנסה להסתיר את העלבון.
התחפשתי לדתייה


כיסוי ראש, חצאית ארוכה. זונה בהסתרה.



אני מורה
היא תלמידה
אני רווק
היא נשואה
אני חולם על אהבה אסורה.



כל ערב מגיעה לכיתה,
משקרת להם ולעצמי,
חולמת עליו כשאני מנסה ללמוד, התיישבתי בקצה הכיתה בכדי לנסות
זאת.
פניתי אליו בסוף השיעור, רציתי לשאול שאלה.
לבי פעם, ידיי הזיעו, לא ידעתי מה לעשות.



היא עמדה מולי, בין כל התלמידים
ריחה שיגע אותי, בין כולם הרגשתי אותה
היא פנתה אלי, ביישנית חייכנית.



רציתי לצעוק לו מה אני מרגישה, אך לא יכולתי, "אישה נשואה".



בערב במשרד הייתי לבד, לא הצלחתי לעבוד.
קולה הדהד בראשי, לקפה לא היה את אותו הטעם, העבודה לא רצתה
להיעשות.
כרטיס הביקור הציץ מתחת לכול, ארזתי דבריי ונסעתי אליו.
"תיכנס, תיכנס, תכיר את הבנות. מה תרצה? מבט, מגע או אולי
ריקוד פרטי?" קרץ קריצה מוזרה.
ביקשתי ריקוד, הכניסו אותי לחדר לבד,
חדר אדום עם כיסא במרכז, נרות פזורים אך עדיין מכובים
כיסו את עיניי, שטפו את ידיי.



נכנסתי לחדר וראיתי אותו,
פחדתי, לא רציתי שיידע
הפעלתי את המוזיקה, הדלקתי את הנרות
לבי פעם בלי הפסקה.
לחשתי באוזנו, תירגע,
לבשתי את התלבושת, חבשתי מסיכה
הנה הגיע זמן החשיפה.



הריח היה מוכר
המוזיקה הייתה רועמת
כשבאתי להוריד את הכיסוי היא עצרה אותי, ליטפה את ידי
חשתי את שיערה על פניי
היא רקדה מאחוריי
ידיה היו עליי
היא הורידה את המסכה, לא ידעתי מה יראו עיניי.



האור היה עמום, קיוויתי שלא יזהה
רקדתי מאחוריו, הסתובבתי אליו,
הוא רצה לגעת, אני בראשי רציתי לדעת
המוזיקה ברקע ערפלה את חושיי
רגלי היו עליו,
אחזתי בכיסא, נשענתי עליו.



היא ישבה על רגליי
והחלה לרקוד בחושניות אין סופית.
ליטפתי את ביטנה כאשר נשענה על ברכיי
לפתתי ישבנה כאשר נעה עליי
חזייתה לאט ירדה
שדיה נחשפו אליי
רציתי לראות פניה, התשוקה עזה מדי



רקדתי צמודה אליו,
עיניי רדפו את עיניו,
הוא ליטף את גופי, רציתי לצרוח,
הוא בעצמו לא התבייש לגנוח
פחדתי להשמיע קול שמא יזהה אותי.



היא רקדה מולי עד עירום מלא,
גופי צעק את שמה,
private dancer  קראתי לה
קימוריה, ריחה, עיניה, כולה
רציתי אותה כמו עש ללהבה
ידעתי שלא אוותר עד שאדע את שמה



באותו ערב נכנסתי הביתה
המומה ממעשיי, התפשטתי מבגדיי
ליטפתי את גופי
נזכרתי בידיו
נכנסתי למקלחת, חשבתי רק עליו
לא ידעתי איך אמשיך, מה אומר, איך אגיב
נכנסתי למיטתי וחלמתי עליו.



כל היום בכיתה, תלמידים הולכים, תלמידים באים
בראש חקוקה לי אותה מסיכה
מי מסתתרת? מי העלמה?
היא נכנסה לכיתה
כלה עדינה, אסור לי לחשוב עליה בכלל
בסוף השיעור שאלתי אם הסתדרה
היא גמגמה ונעלמה



עוד יום עבר
ושוב בעבודה
עוד לילה ללא מנוח,
לקוח אחרי לקוח,
"הוא מחכה לך בפרטי, תיכנסי",
שוב מסיכה, עוד שיר, עוד לקוח,
אני כבר לא יודעת עם יש בי את הכוח,



ביקשתי את אותה רקדנית שוב
הייתי חייב, גופי דרש אותה
נפשי צעקה.
private dancer,  רק היא ולא אחרת
היא נכנסה לחדר
ואל נפשי העיוורת



שוב הוא כאן
עוד ערב שיקרי
איך אוכל עוד פעם לא ידעתי,
אבל הכסף חשוב, אז רקדתי
7 צעיפים היו שם אתי
רקדתי, ליטפתי,
כמו מסוממת שם חשתי



עוד יום ועוד יום, כך עבר לו כבר חודש
כל ערב אני שם.
מלטף, מרגיש, מביט,
גופה מהפנט אותי כל פעם מחדש
ריחה משכר אותי,
חשתי נרגש.



חודש כך טס
ועברו הימים
בבקרים אני אחת
בערבים אחרת
נפשי זועקת: ספרי לו, גלי
אך לא יכולתי, שיקרתי לעצמי



עבדתי במשרד עד מאוחר
גופי לא יכול לסבול עוד לילה
רציתי לחוש אותה שוב אך לא יכולתי
גופי היה נפול
עיניי סהרוריות
ישנתי לי לילה בלי חלומות



הוא לא הגיע
לא הייתי אני
עיניי חיפשו אותו במכון בלי הפסקה.
החלטתי לשנות גישה,
בבוקר הגעתי בלי טבעת ובלי כיסוי
התגרשתי, היה סיפור הכיסוי



הייתה שמועה,
היא התגרשה,
ריחמתי עליה,
רציתי גופה,
שאלתי לשלומה, היא חייכה
כשראיתי את עיניה איבדתי תחושה.



באותו הערב החלטתי שלו אני מגלה,
ריקוד אחרון של הסתרה,
חדר חדש,
גדול יותר, מואר פחות
מיטה הייתה באמצע,
אני לבשתי עוד פחות.



פחדתי מההבנה שלי,
רציתי להאמין,
היא השכיבה אותי על המיטה,
פרעה לי את הבגדים,
השמנים זרמו,
הנרות זהרו.



הפשטתי אותו ורקדתי עליו,
הפעם נתתי לו להיות שותף
הבגדים ירדו,
היינות זרמו,
אך המסכה נותרה על פניי.



לאט לאט גופי לא יכול יותר
רציתי אותה
כל סנטימטר בגופה
נשקתי שפתיה
נשיקה חשדנית
ליטפתי פניה, היא הייתה ביישנית.



לרגע קט חשתי חשופה
ידיו ליטפו אותי
גילו אותי
נשכבנו יחדיו



את פניה לא ראיתי
את ריחה זיהיתי
עיניה הפנטו אותי
חמוקיה קראו אליי



הוא חדר אל תוכי
לאט ובכוח
הוא ליטף שערי
לא היה בי עוד כוח



היא הייתה מעליי
ידיה על רגליי
היא רקדה אתי
את הריקוד הפרטי



לא יכולתי יותר
הייתי חייבת לצרוח
הוא נשך את שפתיי
נתן לי עוד כוח



ליטפתי פניה
נשקתי לשפתיה
אך המסכה עדיין הייתה שם בינינו,
מי את, נסיכה אפלה, האם את אותה נערה דתייה?



הרגשות שם פרצו,
החומות שם נפלו,
ידעתי מה רצוני
והסרתי את חומתי



המסכה שם ירדה
מולי היא נחשפה
אותה נערה דתייה
private dancer
שכולי שלה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"יש תאוריה
הגורסת כי אם
אי-פעם יגלה
מישהו לשם מה
בדיוק נועד
היקום ומדוע הוא
נמצא כאן, יעלם
היקום כהרף עין
ויוחלף במשהו
מוזר ובלתי מובן
עוד יותר. יש
תאוריה אחרת
הגורסת שכל זה
כבר קרה".

מתוך המדריך
לטרמפיסט
לגלקסיה- המסעדה
שבקצה היקום


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/6/07 1:39
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שרון אלגרבלי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה