אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול.

ישבנו כל החבר'ה והעברנו חוויות: מי עשה למי, מי אמר למי, מי
ירד למי, עד הפרטים המלוכלכים ביותר.
ישבנו בחוף. בירות, סטייקים. מפגש גברים טיפוסי, טסטוסטרון
בהתפרצותו.
איציק, ה-"הקול" של החברה, העביר שם בדיחות על כולם.

ליאור ישב בצד, רחוק מכולם, עם סיגריה בפה, גיטרה ביד, כוס
ג'וני ווקר על יד הרגל וכוכבים מסביבו
הוא ניגן לעצמו. חזר אתמול מטיול מטורף, התפטר מהעבודה וחזר
אחרי חצי שנה הזוי לגמרי.
"ליאור, ספר לנו על הבחורות הזרות", צעק איציק וציחקק לעצמו.
ליאור פשוט התעלם. אחרי כמה שאגות גבריות הוא החליט להיענות
לנו.
הדליק עוד סיגריה ושאל מה נרצה לשמוע.
ליאור הוא הרומנטיקן שבינינו, הכל אצלו נשמע יותר טוב.
"ספר על אהבה נכזבת", אמר איציק בצחוק.

ליאור חייך והתחיל.
"כשהגעתי לשם לא הכרתי אף אחד, הייתי זאב בודד, מחפש לו טרף
ללילה.
פגשתי אישה יפהפייה כשהגעתי ליעד השני, תיירת בדיוק כמוני.
היא הזמינה אותי לקפה, "כאן אני עובדת", חיוך עלה על שפתי.
בכל בוקר באתי לשם ולא קיבלתי את האומץ להתחיל איתה.
אחרי שבועיים ניגשתי והזמנתי אותה לדייט, היא ענתה בחיוב.
טוקיו, לילה, הדירה שלה, שמלת סאטן אדומה.
כשעליתי לדירתה ראיתי אותה לראושנה בלי המדים.
היא היתה מדהימה. נשקתי ללחייה וליטפתי את גבה, היא היתה
עירומה מתחת לשמלה.
הגענו למסעדה. חדר VIP, ארבעה מזרונים היו על הרצפה, שולחן
נמוך באמצע, נרות מפוזרים, וכתובות יפניות על הקירות.
היא הרימה את שמלתה עד מעל הברכיים, רגליה החלקות נחשפו מולי,
התיישבה ויכולתי להריח את גופה המשכר.
אחרי בקבוק של יין הגיעו המנות, המחשוף קטן וגדל עם כל תנועה
שלה.
באבירות הצעתי ללוות אותה אל ביתה, היא ענתה בחיוב.
טיילנו לנו ברחובות ההומים, לא החלפנו מילה, רק מבטים.
במדרגות דירתה נשקתי לידה, בתגובה היא פשטה שמלתה
קימורי גופה נחשפו אל מול עיניי, לא האמנתי, פחדתי שאם אגע
החלום ייגמר.
היא התקרבה אלי ולקחה את ידי.
הבטתי עליה במפט מכושף.
היא פשטה מעלי את בגדיי, כפתור אחר כפתור היא פרמה.
לא יכולתי להחזיק מעמד, היא משכה אותי עד כדי עיוורון חושיי,
רציתי רק אותה.
כשהייתי עירום, ליטפתי את גופה, ענוג, חלק ומתוק.
השכבתי אותה על המיטה, והתחלתי להסניף את ריחה המתוק, לטעום את
טעמה המשכר, ולחוש את גופה המפתה.
הרגשתי שאני מרחף אי-שם ברחבי החדר,
כאילו לקחתי טריפ מטורף שגרם לי להגיע לשם.
היא היתה הטריפ, היא ושמלתה האדומה.
בבוקר למחרת היא כבר לא היתה שם.
השמלה היתה זרוקה על המיטה, וריחה היה שרוי בחדר.
חצי שנה חיפשתי אחריה. ניסיתי כל סם וטריפ שיגרום לי להרגיש
כמו שהיא גרמה, אך לא הצלחתי.
חיפשתי אותה באמסטרדם, בחלונות האדומים. ביפן, אצל הגיישות
וברחובות הקשים ביותר של ני-ויורק.
היא לא היתה בשום מקום, במגזינים, במסעדות, כאילו נעלמה".
ליאור הפסיק לפתע.
השקט שהשתרר מסביבו היה מבהיל.
הוא פשוט עצר וחזר לנגן.
איציק היה הראשון ששבר את השתיקה,
"אז מה, אתה לא מחפש אחריה יותר"?

ליאור פשוט לא ענה. הוא ידע שהיא עוד תבוא בחזרה. אותה אישה
מסתורית בשמלה האדומה.