אסנת אינציגר-אלון / לבלוב הסתיו |
וגשמו עיניי
מלבלובן של מילים,
מזור לנפש סוערת,
מתדפקת בשערי בראשית
חווה סודות בעולים
ומפזזת אגלי טל.
הסתיו לא הגיע למעוני
לא הנביט שממת הלבבות
רק הצמיח נבטי תקווה
לקריאת השכוי
בינות ענני דרכים.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|