"אני אדם של ערכים", הוא צעק, בעוד היא טרקה את הדלת מאחוריה.
הוא התעצבן, אך ידע שהיא לא תחזור, לרגע קט זה הביא לו נחמה
ואז הוא הבין שמלבדה לא הייתה לו אף אחת,
וכנראה שגם לא תהיה בזמן הקרוב.
הוא שיכנע את עצמו שאהב אותה, רק כדי לצאת בסדר. מבחינתו.
ואולי אפילו מבחינת החברה.

הוא שרד לבד עד עכשיו, וישרוד גם ככה שוב.
אבל זאת לא הבדידות שהציקה לו, זה הסקס.
כי תכלס, היה להם אחלה סקס.
ותכלס, הוא רצה אותה ממש. רק בשביל סקס. חוץ מזה הוא לא סבל
אותה. היא די עצבנה אותו במבט לאחור.

היא הייתה אנוכית, וקרציה, שלא נדבר על זה שהיא לא קנתה לו
מתנה ליומולדת. היא הביאה לו פרחים, ולא נתנה לו להיות ה-"גבר"
במערכת יחסים,  זה מה שהרי הציק לו, הוא הרגיש שהוא צריך לקחת
פיקוד.
למרות שזה היה שינוי מרענן שמישהו חשב עליו.
בנות תמיד רצו אותו כידיד

ותכלס כל הקטע הזה שמישהי חשבה עליו, עשה לו טוב, זה היה עושה
לכל אחד טוב לחשוב שיש מישהו בעולם שרוצה אותו.

אני לא כל כך יודע מה היה הקטע שלה.
היא תמיד הלכה לאלו שאף אחת לא תלך אליהם.
אולי כי חשבה שהם בטוח ירצו אותה,
אח"כ היא לא הבינה למה הסקס תמיד היה העיקר,
או למה זה נגמר אחרי יומיים.

היא הייתה ילדה די תמימה במקור. נאיבית. אבל זה השתנה ממזמן,
הרבה לפני שהכירה אותו.
והיא שמחה שזה השתנה

(היה את האחד שבאמת נמשכה אליו וגם זה נגמר לא משהו.)

כשחושבים על זה היה לה די הרבה ביטחון בעצמה, אחרה לא הייתה
מתחילה עם בנים. גם אם הייתה בטוחה שירצו אותה, הרי זה מאותו
שורש. אז מאיפה הביטחון?

ואם מעמיקים בזה,  היו פעמים שסמכה רק על עצמה, גם זה מראה סוג
של הערצה.

פחות או יותר היא הייתה בנאדם די נורמלי.
רק כזה שפוגע הרבה באחרים, למרות שהוא רוצה להיפך.

הרצונות שלה היו טבעיים לגמרי. בערך. היא רצתה לרצות מישהו
ושירצה אותה חזרה. פעם האמינה באהבה נצחית. הרבה לפני שפגשה את
האחד. והיום רק בשו שו.
היא עדיין בוכה בסרטים קיטשיים, וחושבת על האביר על סוס לבן.
היא פשוט יודעת שבדיוק כמו הפרנויה שלה עם הילדה בת 10, הכל
חלום.