[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יניב סימון
/
הדודה השמנה

ביום שבו קיבלנו תעודות כולם היו שמחים שיוצאים לחופש הגדול,
חוץ ממני, אני לא הייתי כל כך שמח, אפשר אפילו להגיד שהייתי
עצוב.
אל תבינו אותי לא נכון, בקשר לחופש הגדול, בטח שהייתי ממש שמח
אבל לא יכולתי להראות את השמחה כי מי שבאה לאסוף אותי מבית
הספר באותו יום היא הדודה שלי והיא,היא ממש שמנה.
טוב, אני לא יודע אם יש לכם דודה שמנה או לא, אבל כשדבר כמו
הדודה שלי מגיע לאסוף אותך אתה מרגיש לא נוח.
מה שהיא לא קולטת זה שהיא ממש שמנה ושאני מת מפאדיחות
כשהיא באה לאסוף אותי ובגלל זה אני מבקש ממנה לאסוף אותי מסוף
השדרה, מהמקום שבו אף אחד לא יכול לראות מי בא לאסוף אותי.
היא לא ממש מתרגשת מהעובדה שהיא שמנה, אולי בגלל שהיא התרגלה
לזה, אבל אני, אני רציתי לקבור את עצמי כי דווקא ביום של
התעודות כשכמעט כל הילדים של הבית ספר מחכים בחוץ היא באה.
בלי לחשוב פעמיים היא עוד מצפצפת כדי שאני אבין שהיא מחכה לי
או אולי היא צפצפה רק כדי שכולם יוכלו להעיף מבט ולראות את
דודה שלי השמנה הזאת.
רציתי למות באותו רגע, חייכחתי חיוך דבילי שכזה, קפצתי לאוטו
וביקשתי ממנה להגיע הביתה כמה שיותר מהר כי אני רעב.
הגעתי הביתה כמעט בוכה, זה היה יום שישי וכולם בבית היו
באווירת שבת, שמחים, צוחקים, אבל אני לא.
בערב כשהלכתי עם סבא שלי לבית הכנסת, התפללתי לאלוהים שכל
הילדים ישכחו את היום שבו סיימנו את כיתה ב' והדודה שלי באה
לאסוף אותי וכל זה, שפשוט ישכחו.
בארוחת הערב סיפרתי לאמא שלי את הדבר הנורא הזה שקרה לי עם
דודה שלי והיא לא נבהלה, אלא התפוצצה מצחוק, מה שעיצבן אותי
אפילו יותר וכששאלתי: "מה מצחיק פה"? בעצבים.
אמא שלי אמרה שלכל אחד יש דודה שמנה ושאני לא היחיד.
בתוך תוכי, ידעתי שזה לא נכון ושאמא שלי משקרת אותי, הרי ראיתי
תמונות משפחתיות של החברים שלי והייתי בימי הולדת של מלא ילדים
ואף פעם לא ראיתי דודות שמנות כמו זו שלי, אבל, משהו בתוכי
ביקש להאמין שאולי באמת לכולם יש דודה שמנה כזאת ואולי הם
מחביאים אותה שבאים אורחים וכשיש ימי הולדת הם שולחים את הדודה
לאיזה סרט או משהו.
אמא שלי עודדה אותי והחלטתי לחקור את הנושא.
להפתעתי גיליתי שבאמת כמעט לכל מי שאני מכיר יש איזה דודה או
דוד שהם לא ממש מציגים בגאווה ליד אנשים אחרים, אבל, בחיק
המשפחה, הם אוהבים אותם לא פחות ממה שאני אוהב את הדודה שלי
אפילו שהיא שמנה ואם היא מבקשת אני מרשה לה גם לנשק אותי
כי אף אחד מהחברים שלי לא רואה.

במהלך החקירה, גיליתי כמה דברים על אבי, שהוא חבר שלי עוד מהגן
ואנחנו גם שכנים אבל לא ממש מסתובבים ביחד כי אמא שלי אומרת
שהוא עצלן ולא לומד וזה מדבק.
אבי, אף פעם לא סיפר לי על דוד שלו אילן,שהוא בערך בן 40 אבל
מתנהג כאילו הוא בן 12 והוא כל הזמן לבוש כמו שחקן כדורגל של
בית"ר ירושלים שקוראים לו מלמיליאן ואני יודע שההוא פרש כבר
ממזמן.
בפעם הראשונה שפגשתי את אילן,אבי אמר לי שההורים של אילן מתו
ואין לו אף אחד אז אמא של אבי מטפלת בו ואני חשבתי שזה יפה
מצידה ככה לטפל במישהו שהיא לא מכירה רק בגלל שההורים שלו
מתו.
יום אחד ראיתי תמונה בסלון של הבית של אבי,תמונה שהוא היה
תינוק והיתה שם אחת שמנה אז שאלתי את אמא של אבי: "מי זאת
השמנה"? והיא צחקה ואמרה: "זאת אחותי רותי" ואני ישר קלטתי
שזאת דודה של אבי אחר כך הבנתי, לא תאמינו שההיא,השמנה
מהתמונה, רותי, היא אמא של אילן.
יכול להיות שמאז ההורים של אילן מתו אבל זה לא משנה את העובדה
שהוא בן דוד של אבי ושהוא גמור על כל השכל ושגם לאבי יש דודה
שמנה,אמנם לא שמנה כמו הדודה שלי אבל שמנה.
אבי קלט שהבנתי את הקשר בינו לבין אילן הגמור והוא דפק לי מבט
כזה מפחיד שאמר לי: "אם תגיד על זה למישהו משהו, אני אזכיר
לכולם את היום של התעודות", אז לא אמרתי כלום לאף אחד.
מקרה כזה גם קרה עם שאולי שהוא גם חבר שלי מאז שאני זוכר את
עצמי, יום אחד שהייתי אצלו בבית אחת הדודות שלו נכנסה והוא
נהיה כולו אדום מבושה, מה זה אדום אפילו בורדו.
ההיא, הדודה שלו, לא הייתה שמנה וגם לא לבושה בבגדים של
בית"ר,
אבל משהו בה היה מוזר, היה לה שיער מקורזל כמו של יהושוע פרוע
וכשהיא אמרה משהו אי אפשר היה להבין בדיוק מה היא אומרת כי לא
היו לה  שיניים אז כולם היו מתפוצצים מצחוק אפילו אמא של שאולי
שאותה אף פעם לא ראיתי צוחקת, גם אני צחקתי, שאולי לא צחק.
לא ממש הצלחתי להבין מה לא היה בסדר עם הדודה של שאולי או מה
הגניב את דוד של אבי על בית"ר ירושלים וכל זה, האמת היא, שגם
לא ממש אכפת לי כל עוד אני יודע שאני לא היחיד שמחביא את הדודה
שלו השמנה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יש לי פטור לכל
חור!

הפזמניק המורעל


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/6/07 23:49
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יניב סימון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה