זהו
אולי זה הסוף
אין דבר עצוב
יותר
מלאבד את
האחיזה בעט
בדף
באיגיון
שבדימיון
זו לא הילדות,
אלא מה שהיה
בינה לבין עכשיו,
שנגמר.
מה הטעם?
וניל, דובדבן
והריח?
והמראה?
מלא חיוניות
הרצון מפסיק
והעשייה, הממשות
מתחילים.
העבודה,
הילדים.
בן הזוג,
הכלבה.
הצעקות,
השקט
משובחים.
אוח, סרקזם של תמימים.
אני כבר מתגעגעת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.