דקה לאחר השעה אחת, בצוהרי היום, קם יחיאל גליק על רגליו.
בעודו מהדק עניבתו סקר את משרדו המהודר כהרגלו; שמא נותר דבר
מה שטרם הושב למקומו, נטל את המקטורן הקיצי מניחו מקופל על
זרועו - ויצא. במסדרון הרחב פנה לדלת סמוכה, ועמד מהורהר שניות
מספר לפני השלט: "מנכ"ל - גליק ובניו ביטוח והשקעות". נקש עליה
קלות ופתחה וכאשר הוא תוחב את ראשו פנימה קרא:
'בני, אני יוצא, להתראות.'
בנימין בכורו שישב בודד בראש שולחן רחב ידיים, זקף ראשו
מניירותיו, משיב לו ברכה בעוד חיוך קליל מסתמן על פניו.
גליק ירד לרחוב וחצה אותו לצידו המוצל, כאשר הוא נע לכיוונה של
השדרה.
בן שבעים ואחת שנים היה, עתיר נכסים, דמות ידועה ומכובדת בפרבר
הווילות מצפון לעיר סואנת זו. ברחוב הדליל מתנועה בשעת צהרים
זו, נהנה מאלמוניות אותה טרח לטפח בכל שנות פעילותו הענפה.
שנים בהן הקים את החברה בבעלותו וניהל אותה. לפני כשנה העביר
את הנטל במלואו ניתן לומר, לבניו. בכורו נכנס לנעליו ואילו
הצעיר ממנו, ישב מכבר בראש הסניף האירופי של החברה  בלונדון.
העסקים התנהלו בהצלחה וחששותיו שמא מפעל חייו יתגמד, או שמא
יידחקו בניו על ידי מתחריו, התבדו. זאטוטיו כפי שהוא נהג
להתייחס אליהם בחיבה עדיין, נטלו את המוסרות בידיהם ללא שום
רגשי נחיתות. המעבר היה חלק ללא כל זעזועים, ואלה אף הרחיבו
במרץ האופייני לצעירים את תחום עסקי החברה. ממשרדו אליו הוסיף
לסור מדי יום, ממאן להיפרד מעבודתו, פקח עליהם גליק עין.
בתחילה בנקיפות לב ולאחר מכן בהשתאות וגאווה. כאשר הוא נמנע
מייעוץ או התערבות כלשהי בעסקיהם של בניו. בעוד הוא מסתפק
במעקב אחר העסקאות שהתבצעו, בקשרים החדשים שנוצרו - נהנה כשותף
סמוי מפרי עמלו, מבלי שהנטל יעיק על כתפיו. כך דילג על משבר
הפרישה, מוסיף לגלות עניין ותורם בדרך עקיפה זו את המעט שיכול
היה להוסיף לתרום למפעל חייו.
חופשי ונטול דאגות חולף היה מתחת לעצי השדרה, שכה היטיב להכיר
עוד משחר נעוריו. מציץ בפני העוברים ושבים המעטים, ללא כל חשש
שיזהוהו. הופך במוחו בקלילות מאזנים, אחוזים וריבית עתידה.
העסק בידיים טובות, סיכם לעצמו בקורת רוח. תוך שהוא מוצא זמן
לסקור את הנוף האנושי, את צמרות העצים, הרכב הנע משני צדדי
השדרה - נהנה מכל רגע של טיול רגלי זה.
ליד הקיוסק הראשון בדרכו, התעכב וקנה עיתון ערב. מעולם לא קרא
עיתון במשרדו. אך עתה כאשר פעילותו ניתן לומר פסיבית הייתה,
המשיך לנהוג כך. גם את בניו חינך ברוח זו. עוד זכור לו אותו
מקרה לפני שנים, עת פיטר את אחד ממנהליו, לאחר שראהו עולה
למשרדו ועיתון בוקר מקופל בבית שחיו. כך ניקה את משרדיו מרעה
חולה זו.
אצלי לא יטחנו מים וגם לא אצל בניי! הרהר בגאווה.
ליד לוח מודעות שנקרה בדרכו עצר, בוחן בסקרנות רבה את המודעות
השונות. לראשונה מזה שנים מצא לו פנאי לסקור מודעות בידור,
הודעות מטעם גופים ומוסדות שונים לציבור. רפרף בעיניו מצד אל
צד והנה איתר אחת מהן שמשכה את תשומת ליבו. מודעה שעסקה
בתערוכתו של פלוני, יוסף בן יעקב שמו. תערוכה שנפתחה בתחילת
השבוע במוסד ציבורי, מוסד בו טרם הניח גליק את כף רגלו בעבר.
שלף את ארנקו ממנו הוציא פיסת נייר ורשם לעצמו את הכתובת
ומועדי הביקור באותה תערוכה.
אולי יקפוץ לשם עוד הערב. את רוב זמנו הפנוי הקדיש לאהבה זו
שלו - איסוף יצירות אמנות שונות. כעת ניתן היה לו לעסוק באהבתו
זו ביתר שאת. הוא העדיף לסייר בתערוכותיהם של האמנים הידועים
פחות לציבור, בתערוכות בכורה ובתערוכות סיום של בתי ספר
לאמנות. טעם טוב היה לו וניסיון שהצטבר משנים ארוכות של איסוף
יצירות אמנות. איתורו של כשרון מבטיח, רכישת יצירה שמצאה חן
בעיניו וכל עניין ההימור שכרוך היה בהשקעות מעין אלו, עידנו את
שעות הפנאי הרבות שעמדו לרשותו לאחרונה. צד אסתטי זה של החיים
היווה אהבתו הגדולה.
בסוף השדרה לפני הכיכר הרחבה עצר גליק, ממתין לנהגו כהרגלו מדי
יום, בתום פעילות ברוכה זו שסיכמה את יום עבודתו המקוצר.
האחרון התייצב מקץ שניות אחדות עם הרכב לפני מעבידו ומיהר לצאת
לפתוח לו את דלת המכונית.
מספר סקרנים אומנם ליוו את התהליך במבטיהם, אך התקהלויות טרם
הטרידו את גליק במרוצת השנים האחרונות - כך האמין גם יהיה
בעתיד.
נתרווח לו במושב האחורי של מכוניתו, עוצם עיניו, נרגע מהמאמץ
אשר השקיע בגמיעת הקילומטרים הספורים עד לכיכר.
כאשר סמוכים היו לביתו פנה גליק לנהג:
"משה, אני אזדקק לך הערב, תגיע אלי בחמש ושלושים ונערוך סיור
קצר בעיר."
הלז ששמח לפטור עצמו מריצות מייגעות בשווקים שהיו מיועדות לו
בביתו, ענה בחיוב, מציץ בפני מעבידו בראי בהכרת תודה.
גליק נכנס לביתו עוטה מקטורנו וניגש ליטול את ידיו בחדר הרחצה.
עם צאתו ביקש מהשרת לזמן את רעייתו. וכאשר זו הגיעה החליפו
ברכות בקרירות מה, במעין שיגרה טקסית חוזרת על עצמה, נטולת
רגש. רעייתו נתרחקה ממנו לאחרונה, בעובדה זו חש גליק מזה זמן
מה.
הסבו יחדיו לשולחן, כל אחד בצדו המרוחק של השולחן רחב הידיים.
פונים זה אל זו בעוד פער רב מפריד ביניהם. סעדו את ליבם בעוד
השרת משמש אותם.
הגינונים האלה שרעייתו כה הקפידה עליהם לא היו לרוחו. אך לא
היה כל טעם לדעתו, להקים מהומות על דברים של מה בכך. בצעירותו
בימים בהם הקים את החברה וצבר את הונו, נהג להכין את ארוחותיו
במו ידיו. או היה חוטף דבר מה בבית הקפה הסמוך למשרדיו - כאשר
נאלץ להישאר מעבר לשעות העבודה המקובלות, על מנת להשלים את
עבודותיו הדחופות. לאחר התבססותו הרבה לסעוד עם רעייתו בבתי
המלון השונים, הסמוכים לחופה של הרצליה. מעט לפני פרישתו החלה
רעייתו לרדת לחייו. מעמדם המחייב ועוד שיקולי יוקרה שונים
ומשונים שטרחה לשטוח בפניו, אלצוהו לשכור צוות שניהל את ביתם -
ומאותה עת נסגרו הם בדלת אמותיהם.
עם זאת חגים היו שניהם כל אחד במעגלו. הוא במפעל חייו והיא
התמסרה כולה לפעילות ציבורית, בלהט שכלל לא היה מובן לו.
נפגשים היו אחת מדי יום לסעודת צהרים משותפת, בה החליפו ביניהם
מלים ספורות לעתים, ולעתים החרישו. היה זמן שהיא טרחה לספר לו
את חוויותיה מפעילותה הציבורית הענפה. אך משנוכחה בשעמומו, באי
הצלחתו להסתיר את חוסר העניין שדבריה עוררו בו, חדלה מכך.
צעירה הייתה ממנו בכעשרים שנה לערך, אשתו השנייה. אם בניו
נפטרה תוך כדי לידת בנם השני. אהבתם שלו ושל רעייתו השנייה
שהייתה מזכירתו בעבר, הצטננה קמעה תחילה ואף שעדיין חשק בה,
התחמקה ממנו לאחרונה. התנזרה למרבית הפליאה, ניתן לומר. מאהבים
לא היו לה למיטב ידיעתו, וכל מרצה הופנה לאפיק זה של פעילות
התנדבותית. ייתכן וגופו הקמל והמזדקן דחה אותה, ומאחר ואף היא
עמדה על הסף - נמנעה בכל דרך אפשרית להתעמת עם המציאות שכה
דחתה אותה, עם העובדה שאף היא הולכת ומזדקנת.
לאחר הסעודה פרש לחדריו, נוטל עמו את העיתון ואת הדואר אשר היה
מיועד לו והגיע באותו יום. בארבע אחר הצהרים היא יוצאת ויותר
לא יראנה עד ליום המחרת. לאחר שנחלץ ממקטורנו ועניבתו, השתרע
על מיטתו ועיין בעיתונו בעניין רב. מעט לפני השעה היעודה לצאתו
שוב, שלף את רשימת אוספו ועבר עליה, כפי שנוהג היה לעשות לפני
כל ביקור בתערוכה.
בפתח אותו מוסד בו התקיימה התערוכה, שילח את נהגו וכאשר הוא
מתנהל בכבדות ובזהירות נכנס. עבר במבוא מציץ בפקיד המודיעין,
סוקר בעניין את הפרסומים שעסקו בפעילויות השונות באותו מוסד.
מצא דרכו לאולם התצוגות, אולם משאך העיף מבטו באולם הופתע
ונרעש, כמעט סובב עקביו ויצא. עירום נשי גס, בוטה ומעורר
דחייה, נזעק מהקירות.
איזו שטות הייתה זו, סח לעצמו. לא טרחתי לברר היטב מה הנושא של
תערוכה זו, לא שמתי לב. האם נהייתי סנילי?
פוריטן לא היה מעודו, כבר ראה רבות בחייו, ולא רק יצירות מופת
שעסקו בעירום נשי ברחבי אירופה. אך פורנוגרפיה לשמה לא אהד.
לתיאור מפורט של איברים שמוטב להצניעם, לא סבר שיש לקרוא
אמנות. כאשר נוכח כי הוא בודד באולם זה, המבקר היחידי, שינה
דעתו והחליט לערוך סיבוב קצר. אולי טועה הוא, יש עוד תמונות
ואין לחרוץ משפט בטרם ראה את כולן. עבר מתמונה לתמונה ומצא
שהיו בהן כמה וכמה מעודנות יותר מהשאר. אשה בודדת אחת ככל
הנראה הייתה מיוצגת בכל אחת מהן. כנראה שהייתה זו סדרה המבוססת
על מודל בודדת אחת, למרות שתווי פנים ברורים לא ניתן היה לזהות
באף אחת מהתמונות - ואף ממדי הגוף המתוארים לא היו זהים בכולן.
זו התרשמותו של האמן בכל אחת ואחת מהיצירות ככל הנראה, סבר
גליק.
נגד רצונו התלהטו יצריו. הדבר עורר בו פליאה ואת התמונות
האחרונות סקר בחטף. בטרם יצא קרא לאמן שישב באחת הכורסאות
בפינת האולם וזימנו אליו. זה קם מיד על רגליו והזדרז לחוש
אליו. בן תשחורת מזוקן עם עיניים נבונות שסקרו את פניו של
גליק, כמו עומד הוא לצייר את דיוקנו.
כוחו של הרגל, מקצועו הרגילו בכך, סבר גליק.
"ערב טוב", פנה אליו גליק. "האם זה הנושא היחידי שאתה עוסק
בו?"
"לא ולא", השיב לו האמן הצעיר. "זו למעשה הסדרה הראשונה שלי
העוסקת בעירום נשי." מאחר וישב משמים שעה ארוכה בציפייה
למבקרים, שמח האמן להיות לו לעזר.
"אני מבין שהתבססת על מודל יחיד." הוסיף גליק לחקור.
"נכון מאוד!" השיב האמן הצעיר משועשע, בחיוך הולך ומתרחב.
"והגברת הצעירה לא הביעה שום התנגדות לתנוחות המיוחדות שכפית
עליה?" שאל אותו גליק באירוניה.
"הגברת הצעירה זה מקצועה ורשאי אני להעלותה על הבד ככל העולה
על רוחי - היא בהחלט הבינה זאת."
גליק השתתק, לרגע חש כמו גופו בגד בו, רוגז בלתי ברור אחז בו.
זקוק היה לאתנחתא קצרה כדי לשלוט בעצמו שוב. יצריו שניעורו
לפתע, לא גרמו להתעלות כלשהי, אלא לקוצר רוח מתסכל זה. אדם
חסון היה ולא האמין בתיאוריות אודות אין אונות בגיל מסוים - יש
מי שנולדו חסרי אונים, סבר תמיד. עם זאת  יחסי מין לא שימשו לו
כחלון ראווה. כאשר נזקק להשתחרר מלחציו, עשה זאת בחשאי, כפי
שראוי לעשות זאת לדעתו. את אהבתו ויצריו יכול היה למקד באשה
אהובה אחת, או לכל היותר לחטוא למושא אהבתו לפרקים.
אז תערוכה זו נועדה ללהט יצרים, לעורר פולמוס ציבורי, למנוע
מהציבור להתעלם מכשרונו של האמן הצעיר - או לעתים תכופות
להתעלם מחוסר כשרונו של המתיימר להיות אמן... סיכם לעצמו גליק
בהשלמה רווית אכזבה.
"הייתי רוצה להיפגש עם המודל שלך, להחליף עמה כמה מלים." שמע
עצמו גליק פולט לעברו של האמן הצעיר. "ההתרשמות שלי שלילית לא
אסתיר זאת ממך." הוסיף מיד גליק כמו לחפות על פליטת פה בלתי
רצויה. "הדרך שתערוכה זו עלולה להוביל אותך אליה, מוטב שתנטוש
אותה."
האמן הצעיר השפיל לרגע קל את עיניו אך התעשת וחזר והביט בפניו
של גליק.
"התערוכה הזו שלי אומנם תערוכה אגרסיבית, אני מודע לכך!" ציין
בנחישות. "אך היא משקפת היטב את המציאות כיום. ואני כאמן אינני
אלא האספקלריה של החברה בה אני חי. זו אכן התרשמות מהיבט בודד
בחיי החברה כיום, אך היבט שהופך להיות דומיננטי במידה רבה."
הוסיף במלים נמלצות.  
למרות שעול ימים הוא, הריהו מיטיב להתבטא. הרהר גליק והוסיף
מיד בקול רם: "ייתכן שטרם עיכלתי כהלכה את המוצגים בתערוכתך
זו, כך שלא אוסיף לדבר בה כרגע. יש לך סטודיו? הייתי רוצה
לראות עבודות אחרות שלך. אתה עוסק אולי בנופים או בטבע דומם?"
"כן בהחלט, עד עתה עסקתי בטבע דומם ונופים בלבד, איזה צירוף
מקרים!" ציין האומן הצעיר בחיוך נרגש.
"בסדר גמור!" השיב לו גליק בהחלטיות. "הואיל לרשום לי את
כתובתך ואת מספר הטלפון שלך, נקבע בהקדם פגישה ואשמח לבוא
לראות ולהתרשם מהאגרסיה בציורי הטבע דומם והנופים שלך."
האמן הצעיר רשם לו בדחילו ורחימו את כתובת הסטודיו שלו בעיר
ואת מספר הטלפון, חיוך רחב עדיין ריחף על שפתיו כאשר מסר לגליק
את פיסת הנייר עם פרטיו אלה. לפני שעזב הזכיר גליק לאמן הצעיר
את רצונו לפגוש במודל שלו, בזו אשר התייצבה לפני כנו עבור
התערוכה המסוימת הזו.

למחרת לאחר סעודת הצהרים התקשר גליק לאמן הצעיר מביתו. "גם
הערב תהיה בתערוכתך?"
"בהחלט מדי ערב אני שם." השיב ולא יסף, בתקווה שגליק יתחשב
"בעייפותו הרבה", לאחר מפגשים מתישים עם קהל מבקרים מדי ערב
בתערוכתו.  
אלא שגליק שעדיין נסער היה מרשמי מראות האתמול, וגם טרם ידע
למען האמת באם יצריו הם הדוחפים אותו, או רצונו העז לראות את
עבודותיו השונות של אותו צעיר, עמד על דעתו לבקרו בסטודיו עוד
באותו הערב.
האמן הצעיר נחרד. "לא, לא הערב, אני באמת מצטער מאוד." פסק
נמהרות. "אני חייב להשלים עבודה מסוימת ואיני יכול להתפנות
לביקורך."
"אני מבין." השיב גליק באכזבה. נוכל אם כן להיפגש ביום שישי זה
בשעות הבוקר, תהיה וודאי פנוי - לא כן?"
"בסדר, ביום שישי זה, אך לא לפני השעה אחת עשרה."
"אם כן קבענו ביום שישי זה אני אצלך, ואני מקווה שאיני צריך
להוסיף את מי אני רוצה לראות שם מלבדך, להתראות." הוסיף גליק
והשיב את השפופרת למקומה.
תחילה לא נטה האמן הצעיר יוסף בן יעקב שמו, לייחס חשיבות יתר
לעניין מאווייו של אורחו ביום שישי הקרוב. לכל היותר יאמר לו
שזו הוזמנה מבעוד מועד ולדאבונו לא הופיעה. בזאת יסתיים
מבחינתו הדבר. אך ביום המחרת נתקף בחרדה ובאצבעות רוטטות דפדף
בדפי זהב. שלושה שמות מודלים מצא בהם, העתיק את מספרי הטלפון
וחש להתקשר עמן. האחת עקרה לאילת ולו גם יודע היה את מספר
הטלפון הנוכחי שלה לא היה כל טעם להתקשר אליה. השניה ירדה
לארצות הברית, כך סיפר לו דייר המשנה שלה - בעוד השלישית נטשה
את המקצוע ולא הייתה מוכנה למרות תחנוניו לחזור ולהתייצב לפני
הכן, זה עתה נישאה לבחיר לבבה.
"איזה אסון, מה אני עושה לכל הרוחות?" מלמל בן יעקב ביאושו.
באותו ערב זנח את תערוכתו וחש למשרדי האגודה, לברר היכן יוכל
לגייס מודל. אולם הישועה חמקה ממנו והלאה. פשוט לא היו מודלים
פנויים בנמצא, מלבד מתי מעט סטודנטים וסטודנטיות שעסקו בזאת
זמנית, כדי להשלים את הוצאות שכר הלימוד ושכר הדירה. בין המעט
שראיין לא נמצאה אף אחת שהתאימה לצרכיו. אף אחת מהן לא העלתה
על דעתה להתפשט בפניו, וגם לציורי דיוקן לא היה בוחר באף אחת
מהן.
"צרה צרורה!" מלמל ביאושו וחזר לביתו ונסגר בו, מדוכא לחלוטין.
ישב בחדרו האפלולי מוגיע את מוחו בפתרון אפשרי לבעיותיו.
אולי אני אוסף אחת מתל ברוך, מתדרך אותה בעד אותו השכר? טרוף
מוחלט! אם הוא מתחקר אותה או גרוע מכך, מכניס אותה למיטה - אם
זאת אכן הוא מבקש, כל העניין יתגלה מייד! איזו דייסה מחורבנת
בישלתי לעצמי! הוכיח עצמו בכעס. איזה מין טיפש איזה מין אידיוט
ארור אני! לשם מה הייתי צריך להסתובב לפניו כמו טווס פורש
זנבו, לפני המבקר היחידי באותו הערב? וזה לבטח אספן ידוע. נהג
בוולבו חדישה הוריד אותו בפתח, כך הרי סיפר לי פקיד המודיעין
הנרגש. אלוהים שנתיים אני מתייגע בהכנת תערוכה, חוסך אוכל מפי,
ממסגר, מתרוצץ באיתור מקומות להצגתה, ממתין לתורי, משלח
הזמנות, שובר את גבי בתלייתה. וכאשר מגיעה הזדמנות שכזו,
להחמיצה?!? נסער ומתלבט פרש ליצועו ללא עצה.                  

למחרת בוקר יום חמישי, החליט לפנות לאותו מר גליק עוד באותו
היום, ולדרוש לראותו ביחידות. חייב הוא זאת לעצמו, האדם הזה
מהמעט הידוע לו עליו, מקורב לעניין, מבין, בעל אמצעים ומעל הכל
מכיר בכשרונותיו. ותערוכה זו שלו עליה טרח ועמל שנתיים, שנועדה
להרעיש ולזעזע את העיר, נותרה כמו פצצה שמנגנון הפעלתה נוטרל.
בעוד הוא מסתובב בין תמונותיו כמו כובסת ערירית הממששת את
סדיניה שנתלו ועדיין רטובים הם.
מאחר וקצר רוח היה מכדי לצייר, מיין את צבעיו ניקה מכחוליו
וערך רשימת חומרים שהיה בדעתו להשלים ולרכוש. בתשע ועשרים הרים
את השפופרת וחייג לביתו של גליק.
"בוקר טוב, אם מי אני מדברת?" נענה לו קול נשי מעודן.
התברר שמשוחח הוא עם מזכירתו של גליק. גליק עצמו בגינתו, יצא
לבדוק זן וורדים חדש - היא לעומת זאת, מכירה את הנושא ויכול
הוא לבוא. מסרה לו את הכתובת, וכאשר היא מעודדת אותו באדיבותה
הוסיפה:
"עד שתמצא את דרכך אלינו בוודאי ייכנס."

יוסף חש לביתו של גליק והמזכירה שלא הייתה אחרת אלא רעייתו של
גליק אספה את יוסף והכניסה אותו לחדר האורחים הקומפקטי של אגפה
בביתם.באדיבות רבה הסבירה לו שגליק נאלץ לצאת בדחיפות למשרדיו
ולא יחזור עד תומו של יום.
"אכן עובדה מאוד מצערת, אך הדברים הללו פשוט קורים מדי פעם."
ציינה באדיבות רבה. "יכול אתה להשאיר אצלי את הודעתך", הרגיעה
אותו בחיוך מלבב. "אני עובדת עמו למעלה מעשרים שנה, נהנית
מאמונו כבת ביתו ממש - ואין הוא רוכש יצירה כלשהי מבלי שיתייעץ
עמי תחילה. אני סבורה שתוכל לתאר לי את הבעיה לפחות בקוויה
הכלליים ללא כל חשש."
יוסף שלא יכל היה לדעת בבירור מה טיב היחסים בין מזכירה זו
וגליק, חשש כמובן לפצות פיו. הרי היא דרה אצלו חשב מוטב לא
להזכיר כלל את העניין החליט בינו לבין עצמו.
"קבענו להיפגש בסטודיו שלי ביום שישי, כלומר מחר באחת עשרה
בבוקר." פצה לבסוף פיו בהיסוס רב.
"ואתה מבקש לדחות את הפגישה מסיבה כלשהי?" שאלה בוחנת את הצעיר
הנאה בעניין רב.
"אני לא יודע עוד לא החלטתי. העניין מסובך קצת ולכן רציתי
לראותו."
כאשר נוכחה עד כמה מתלבט הצעיר החליטה לשנות את הנושא, ואולי
בעקיפין תרד לשורשה של הבעיה.
"שמעתי על התערוכה שלך הן ממעסיקי והן את תגובותיהן של מספר
נשים שבוודאי תעניינה אותך."
"מה, כן...?" זקף יוסף את גבותיו בתמיהה, אך לא הוסיף לשאול.

"כמה מהן סבורות שאתה שונא נשים מושבע."
"אם הייתי שונא נשים, לא הייתי טורח לצייר אותן!" התרעם יוסף
במאמץ שווא להתגבר על תחושת חוסר בטחונו.
"אתה ככל הנראה צודק." השיבה ברכות. אך אנשים מעדיפים לקבוע
עמדה כפי הבנתם, ולעתים כפי רצונם תוך התעלמות מהמציאות." כך
ניסתה לסלק המחיצות שהקימה ברגע זה עצמו, בגישה הישירה מדי שבה
נקטה ולהשיב לו לצעיר את האמון בה. תוך כדי לברר פרטים רבים
ככל האפשר, מה מהות היחסים שנרקמו בין יוסף לבין בעלה.
יוסף לעומת זאת למרות קולה הנעים והמלבב, העניין הרב שגילתה
בו, לא חש בנוח והעדיף לעזוב מהר ככל האפשר. חושש היה שבמקום
לתקן יימצא גורע. צעיר היה וחוסר ניסיונו מנע ממנו להבין שמנסה
היא לדובבו. סבור היה שכל רצונה להתחכך, לגלות בקיאות, להזדהות
בצורה זו או אחרת עם אמן מציג, כפי שקרה לו פעמים רבות בעבר
בתערוכותיו. כבר הפנה מבטו ממנה פעמים מספר ועמד לפלוט דברי
פרידה קצרים. בעוד זו מבלי להמתין לתשובתו או אף לסיים את
דבריה היא, חשה להציע לו לעבור לחדר עבודתו של גליק ומשם תקשרו
לחברה - וכך יוכל הוא לשוחח עמו אישית ללא כל הפרעה, ולא ישחית
את זמנו לשווא.
שניהם קמו ממקומותיהם והיא הפנתה אותו בזריזות לחדר השינה שלה,
בטרם יפרח לה.
משאך סגרה אחריה את הדלת נפנה יוסף לאחוריו בתדהמה, התגלית
המפתיעה הממה אותו לחלוטין. בלא אומר נפל לזרועותיה טומן את
פניו בחיקה. כה סעורה הייתה רוחו, מתח כה רב נגדש בו, וכאשר
סיפקה לו היא את הבקיע הקטן ביותר, נפרץ הסכר וקרס ורגשותיו
געשו אליה.
בעוד היא ניצבת מעליו מלטפת את שיער ראשו וכתפיו, נדהמת משטף
האירועים ומתגובותיה היא עצמה. הרים אליה פנים מיוסרות שהרעידו
את נשמתה ונתמסרה לו. בעוד הוא נאחז בה כטובע בדופן הסירה שבאה
לחלצו.

בתום הסערה, כאשר היא מחבקת אותו כמו היה עולל פרי בטנה - חשה
שמשא כבד נפרק ממנה. השאלות והסיבה שלמענן ארגה רשת זו שפרשה
לו, נשכחו ממנה...