יום יבוא ואאסוף
את כל האנשים שריצפו אותי
לאורך השנים
באולם רחב
אומר כמה מילים
בגנות המצב הנוכחי
לזכות כל היושבים
אזרום בין שולחנות ואברך
את הבאים, נרים כוסית של יין
לא מוצלח
נזכור איך כך וכך הם האמינו
איך קיוו שאתגלה
כל-כך הרבה יותר משחשפתי למולם
כבר לא נכלם אהיה
למול שטף הברכות
וגשם הטפיחות אספוג זקוף גוו
אמלמל תודה נסתרת כביכול
וכשיפנו גבם
אצרור הכל אל המפה של השולחן
אמרק כלי פלסטיק כמו היו שנהב לבן
אמכור טביעת אצבע תמורת כל מתאבן
אשכיר פינות בזיכרון
בכדי רק לממן דקה של נחת
שיעמיסו עוד צלחת מלוא הצלחתי
שיאמינו שעשו נכון כשתמכו אותי
ושיוכלו לצאת עם בטן מלאה ולהמהם מתוך סיפוק
"ידעתי שהוא לא כזה דפוק" ו"אני שמעתי עוד כשרק פתח ת'פה"
ומאחור בין האורות המועמים
אשב רפה, אפשוט מקטורן, אפרום העניבה
וכמו לפני בוא הקהל
ארים את הסחבה ואנקה
שאריות של אהבה
שלא היה ראוי שלה אזכה.