[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







תמר ארבל
/
דמעות

דמעות-
מה הוא דפוק?
מה הוא מנסה להתאבד?
מה רע לו בחיים מה?

אני אתחיל מהתחלה...
אתמול תכננתי לנסוע לים עם חברים מהלימודים אחרי בחינה ממש קשה
- נסענו לים היה ממש כיף..
כשהייתי בים התקשר חבר אחר והזמין אותי לתחרות הברמנים - כמובן
שהסכמתי וקבענו שהוא יאסוף אותי ב 18:15 כשהגעתי הביתה הוא (בן
זוג) התקשר ונשמע מעודד הרבה יותר... הוא ביקש שאני אבוא ואני
כמובן ביטלתי את הנסיעה לתחרות וישר נסעתי אליו - הגעתי והיה
לי כל כך טוב לראות אותו אחרי שבוע וחצי כמעט שלא התראנו...
הרגשתי כל כך טוב לחבק אותו וללטף אותו ולנשק אותו... ניסינו
לישון בלילה - אני נרדמתי כמעט מיד והוא לא עצם עין כל הלילה -
לפנות בוקר התעוררתי וראיתי אותו ער חיבקתי אותו חזק וניסיתי
להרדים אותו בליטופים הוא פשוט לא נרדם - בסביבות 7 בבוקר בערך
הוא לקח כדורי שינה... רק שאף אחד לא ידע כמה.

אמא שלו שאלה אותו איפה הכדורים ומצאנו חבילה שלמה ריקה!

כמובן שאז התחילה המהומה - אחרי שגם הכמות הזו לא נתנה לו
להרדם - הוא הלך בבית כמו ארי בסורג הוא הסכים ללכת לפסיכיאטר
ונכון לעכשיו הסכים להתאשפז.

דיברתי איתו עכשיו - הוא הבטיח לי שיחה ארוכה - שלדעתי בקצב
הזה תביא לפרידה.. אני בהחלט מוכנה לעזור אבל איך אפשר לעזור
למי שלא רוצה עזרה?

ואם אני יודעת שניסיתי כל דרך אפשרית לעזור אז איך זה שאני
מרגישה לא בסדר?

זה לא פשוט -
זה כל כך לא פשוט להחליט...
אני מטורפת עליו - לא מצליחה להתנתק מהרגש ולהקשיב רק
להגיון...

בסביבה שאני נמצאת בה יש המון אנשי מקצוע - פסיכולוגים
וכאלה... ניגשתי להתייעץ עם אחד מהם, להבין קצת יותר אבל שוב
קיבלתי את התשובה ההגיונית - אל תכניסי ראש בריא למיטה חולה.

אבל.. אני אוהבת אותו ניסיתי למחות והוא הניד בראשו לשלילה -
זה לא משנה הוא אמר... (איזה מן פסיכולוג שלא מנסה?) אבל... יש
מלא אנשים עם המחלה הזו שחיים עם תרופות מאוזנים ובסדר גמור -
יש גם מלא שלא הוא ענה - מעטים הם האנשים שכן מצליחים להשאר
מאוזנים למשך שנים, הכל תלוי בכוח רצון ונכונות להתמודד ולהפתח
לטיפול ולפי מה שאת מספרת הוא בכלל לא השלים עם עצמו שהוא
חולה.
אבל.. בלי אבל - ביקשת את עצתי וקיבלת - מה תעשי זו כבר החלטה
שלך.

יופי לא פתרת לי שום דילמה - פסיכולוגים לא אמורים לעזור?

אחרי שהוא אושפז הוא התקשר אליי ואמר לי שלא טוב לו שהוא מרגיש
בכלא - ענית לו מעט בציניות. תמשיך לקחת כדורים ונראה לאן תגיע
(אלוהים ישמור איזה פולנייה נהייתי) - קיבלתי את התשובה הכי
קשה שקיבלתי אי פעם - "למה אתם לא נותנים לי למות?"
"אני לא רוצה להתמודד עם החיים יותר."

שתקתי - לא היה מה לומר.

בייבי שלי אני אוהבת אותך ומתה מפחד לאבד אותך אני לא אעמוד
בזה..
אני יודעת שבחיים מי שלא לוקח סיכונים מפסיד אבל אני תוהה אם
אני לא נכנסת לנעליים מידה 46 כשאני מידה 36?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כשאתה מעתיק
במבחן מחבר שלך
- סביר להניח
שהוא העתיק מחבר
שלו שהעתיק
מחברה של החבר
שלו שהעתיקה
מהחברה שלה
שהעתיקה מהחבר
שלה.

ואחד מהם יכול
להיות אהבל.


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/12/08 6:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תמר ארבל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה