[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







תמר ארבל
/
חלום

לפעמים נדמה כאילו רק אתה ער במציאות, כשכולם ישנים. יום שבת
וההורים ישנים ואתה, בתור ילד, בא לך לצאת ולהשתולל. אבל אבא
עייף, הוא עבד קשה כל השבוע במפעל ואימא, טוב נו, עם אימא אתה
תמיד מבלה. עכשיו הגיע הזמן שלך. ילד של אימא היית וילד של
אימא תישאר כל החיים. ובעצם מה הם החיים? עוד איזושהי דרך
להעביר את הזמן עד המוות? הרי המוות הוא בעצם חיי הנצח, אז מה
הם החיים?

איש חכם פעם אמר לי כי "העתיד מעוצב ע"י החלומות שלנו", אז מה
אנחנו מבזבזים זמן? בואו נלך לישון מיד! אבל אז אנחנו חוזרים
לאותה נקודה שממנה התחלתי, כולם ישנים ורק אני התעוררתי מוקדם.
הפעם התעוררתי כשאני כבר בגיל 25 ועדיין אין לי מושג מה קורה
ולאן הולכים? מחר יום עבודה רגיל, גם אני אלך לעבוד במפעל, רק
שאצלנו זה לא מפעל רגיל זה  מפעל סודי בהחלט. אם אני אספר לכם
אני אהיה חייב להרוג אתכם!

לא, לא, זה לא מה שאתם חושבים, אין כאן ססמאות כמו חסמב"ה או
משהו כזה, זה מפעל סודי בגלל שלא הרבה מבינים אותו - אני רק
מחליף את אבא, שהיה בתפקיד לפניי. ולא, זו לא איזושהי כת כמו
"עדי ה'" או משהו כזה. זה פשוט סוד, תקלטו, סוד. חתמתי על הסכם
סודיות, ממש כמו בגן נעלתי את הפה ואז בלעתי את המפתח (תמיד
תהיתי איך אפשר לפתוח את הפה אחרי שהוא ננעל אבל זה בגלל שאני
כמו הודיני).
אז עכשיו כשסיפרתי לכם היכן אני עובד... טוב, נו, לא ממש
סיפרתי, אני אגלה לכם מה התפקיד שלי ואז אולי תבינו, אבל אל
תגלו לאף אחד כי זה סוד! אני אחראי על כל אלו שלא מרוצים
מהחיים שלהם, אני מגיע לביקורי בית, פעם דרך הדלת הראשית ופעם
אחרת אני מסתנן דרך החורים של הרשת, ממש כמו יתוש. פעם,
כשפגשתי את ערפאת, הוא אמר לי שהוא מרוצה מהחיים שלו אבל אני
ידעתי לא היו שולחים אותי סתם - הפקידה שלנו לא עושה טעויות
לעולם.

אז עכשיו אתם בטח שואלים אותי מה אני עושה אחרי שאני מגיע
אליהם הביתה. טוב, קודם כל אני בודק מה יש במקרר - הדרך אל
האושר טמונה הרבה פעמים בתכולת המקרר בבית. אחרי המקרר אני
מסתכל על החדר ונשכב על המיטה של האדם שאותו באתי לבקר - המיטה
היא השלב השני בדרך לריפוי. בסוף, אחרי ששכבנו ביחד במיטה,
ערפאת ואני, זה לצדו של זה, הוא נשבר והתחיל לספר לי שנמאס לו
מכל הקשקוש הזה שנקרא הסכסוך הישראלי ערבי. הוא המשיך לדבר
ולדבר ואני הקשבתי בדריכות לכל מילה. הוא סיפר לי על סוהא ועל
הקניות המופרזות שלה, הוא סיפר לי על העולם מזווית מבטו והוא
אפילו אמר שהוא שונא להתגלח.

כשחושבים על זה לעומק לפעמים נראה כאילו יש לי חרא תפקיד,
לשמוע כל היום על הצרות של כולם, אבל אני די נהנה... זה נותן
לי פרספקטיבה שונה על החיים. קצת מוזר, אבל נכון. בקיצור, אחרי
שערפת סיים הוא נרדם כמו תינוק ואני חמקתי לי מהחלון ויצאתי
מעזה, לא לפני שזרקתי מעבר לגדר עופות קפואים עם מתכון בתחת
כדי שיהיה להם מה לאכול. למחרת התקיימה ההלוויה, אפילו הזלתי
דמעה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שמתם לב שאנשים
כבר אוכלים פחות
במבה מפעם ?

עוד עובדה מצערת
ומרתקת על החיים


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/6/07 1:24
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תמר ארבל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה