כל דקה שעוברת, יכולה לשבור קרח
עד שהיא נושבת, היא נראית כמו נצח.
בדממה, חוט המחשבה נקרע לפתע
צעקה נשמעת, מהדהדת בראש לרגע.

חולפות השנים והיא לא נשכחת
חרוטה בראש היא עוד נשמעת
שאלה של זמן, עד מתי תישאר
רוצים לשנות אותי להיות אחר.

וכעת שכבר חלפו כמה חורפים
עדיין לא מסוגל לספר ולשחרר
הדברים שהיו מאוד קשים
שגם עכשיו לא יכול להתאוורר.

גם כיום בכל פעם שמביט
עדיין רואה את הכתמים על הכרית
טיפות של בכי שנשמעו חרישית
בלילות שנראו ללא תכלית.