זה יהיה הקיץ הכי יפה שלנו, היא אמרה.
כשיכורים רצנו בין המצבות, בבית הקברות שליד הים.
תופסת-קברות היה המשחק האהוב עלינו
היא אמרה שהיא אוהבת להרגיש חיה ליד המתים
ואולי זה קצת מוזר
אבל ככה היא אוהבת
ואני אוהב אותה.
היא אומרת שדודה שלה קבורה פה
היא לא מוכנה להגיד בדיוק איפה, שזה לא יפריע למשחק.
אז היא ממשיכה לרוץ
ואני ממשיך לרדוף אחריה.
היא דורכת על קבר, בטעות
ואז קופצת ממנו
הבן אדם בפנים, הוא הכי נמוך שאפשר
והיא קופצת לשמיים.
ואני מניח פרחים על הקבר שלה
ולא רוצה לרוץ, לא רוצה אפילו ללכת.
אני בועט בקבר שליד
זה חוסר כבוד, אבל לא בכוונה
ואז צולע כל הדרך אל השער.
השמש כבר שקעה, ועננים מכסים את השמיים
וזה דימוי שחוק, אבל זה קורה, באמת.
אני מרגיש את האווירה משתנה
ואת האוויר מתקרר.
זה היה הקיץ הכי יפה שלנו
והחורף הכי עצוב שלי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.