זו פעם ראשונה מזה הרבה זמן
שהכתיבה שלי לא זורמת
שאני מנסה להביע הרגשה
ולא מוצאת את המילים לתאר אותה
לא הרגשתי ככה עוד, מאז אותו היום
שהמילים פשוט לא יכולות לדבר
אני לא יודעת, אני לא יודעת מה יש
מה יש בחיוך שלך, שכל-כך מיוחד
מה יש במבט שלך, שכל-כך קל להבין וקשה לדעת
מה יש בביישנות שלך, שכל-כך נוגעת לי
מה יש בייחודיות הזו שלך, בנאמנות הזו
החוזק הנפשי הזה להתמודד עם מה שכואב
לכאוב אותו, אבל עדין להמשיך, מאהבה
התחושה הזו, שכל-כך מוכרת לי
שתמיד רציתי לראות אותה אצל מישהו אחר
לחלוק אותה
יש בך משהו שלא ראיתי באף אחד אחר
משהו כל-כך מיוחד אבל מוכר
שכל-כך דומה לי
ואולי בגלל זה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.