כשהעיניים דומעות והנשמה מתרחקת,
הדבר היחיד שהינך מצליח להבין הוא ששגית במעשיך.
אנא, נסה להראות לי היכן נמצאים חבריך.
האם הינם אוהבים ומחזקים אותך ללא ידיעתך?
האם הינם שונאיך
או שמא מנסים להשמר מפניך?
להתרחק ממך?
להתעלם מנוכחותך?
תחושת האיחוד לא עוזבת אותם,
הצחוק המתפרע נושב ברוחם ואינם צולחים במטרתם הפגומה המשתמעת
מבעד לקירות האטומים.

האם יש בך אהבה עצמית למרות הכל, ילד?
מהן מחשבותיך בנוגע לחבר אותו נטשת?
אותו אחד שהחשבת כאחיך, נו. אינך זוכר?
היו לכם תקופות כל-כך נפלאות יחד אשר גרמו לך לפתיחת אופקים
עצומה, הלא כך?
נסה להזכר בתקופות הטובות, ילד קט.
הרחק את הרע המתנוסס בתוכך וראה את הטוב. בסדר, אחי היקר?

עתה הינך נזכר;
"אני זוכר... זוכר את מה שעשינו יחד. זוכר הכל... אחי".
עתה הינך מבין מה רמסת במו ידיך,
עתה הינך מצליח להפנים ש... זהו סופך.
דמעותיך זולגות על הכר,
פניך קפואות כקבר ושפתך... שפתך התנדפה מחלקי פניך.

אינך מסב את תשומת לבך לאנשים המתאימים,
אינך מתעמק בדברים החשובים באמת,
אלא רק מנסה להדחיק ולהמלט מהאחריות שבך.
האם זו טעות?
האם פעולה זו נכונה ואמיתית? התשובה לשאלה זו נמצאת... נמצאת
אך ורק בלבך.
לבך מתקתק כמכונה,
נשמתך משתתקת ונהפכת לערפל כבד ו... ודמעותיך ממשיכות לזלוג על
הכר הרטוב.
ישועתך קרבה, ילד יקר. רק הבט סביבך וראה ש... הכל כאן; תחת
אפך.