הקיץ הזה הרגשתי שיהיה שונה מאוד הפעם. לא יותר נשים מבוגרות,
לא יותר מין מזדמן, אני מתכוון לקחת את מה ששלי, לטעום את מה
שלא טעמתי זה הרבה זמן. טעם הבתולין.

אני עובד בתור שומר טבע באי נידח בפיליפינים, נשים ונערות
צעירות תמיד באות לפה. פעם הייתי אליל הבנות, הן היו רצות אלי
למיטה ולא הייתי צריך להניד עפעף. באו אלי הבנות הכי יפות, הכי
נחשבות, רובן היו בתולות בנות 16-17 שהסכימו לתת את עצמן לבחור
נאה כמוני.

אך עכשיו בזמן האחרון אני כבר הזדקנתי. עדיין אפשר לראות את
היופי הישן, אך אפשר לראות גם אותות זקנה על פניי ועל גופי.

עכשיו, אלה רק נשים בשלות שבאות למיטתי ואלו רק אחרי שהתחלתי
איתן. אני רוצה, ומתגעגע לבנות הבתולות והתמימות, לגניחות
העונג שלא היה ידוע להן קודם, או צעקות הכאב כשהן מבינות שהוא
גדול מדי.

הקיץ יש קבוצות שלמות של בשר טרי (ככה אוליבר קורא להן) שבאות
לבקר אצלנו. המקום נהיה מקום תיירותי והרבה קבוצות באות אליו.
אך זאת הפעם הראשונה שקבוצת בנות כל כך צעירות מגיעות אלינו.

אני ואוליבר כבר תכננו מה לעשות, הרי רוב הסיכויים שהבנות הללו
בתולות, חכמות ותאבות ידע, ועקב מקצוענו זה יהיה פשוט מאוד
להכנס איתן למיטה, בתכסיסים אלו.

כעבור שבוע הן הגיעו, חבורה של בנות מפותחות וצעירות, רובן
תמימות ונאות (לפי מה שראיתי). האדון הרים תורן למראה של אחת,
טהורה פשוט, עיניה כעיני השקד, גדולות וחומות, שיערה חום
מתולתל הנופל על כתפיה בצורה מסודרת טבעית, רגליה חשופות
ולבנות, בטנה שטוחה ומשומנת בשמן שיזוף, ושדיה, הו שדיה קטנים
אך צורתם יפה, אפשר לחפון אותם ביד אחת ולמשש, להחזיק ולהתרפק
עליהם. נפשי כה חשקה בה, ידעתי שהיא לא תבוא אלי, הרי היא יפה
מדי, צעירה מדי, ומסתובבת עם כל החברים שלה. היא בחיים לא תשים
עלי.

אבל אתם יודעים, אין דבר העומד בפני הרצון ונורא רציתי את
התמימות הזאת, נורא רציתי אותה.

התקרבתי אליה, דיברתי איתה, ניסיתי לבקש ממנה לבוא איתי. היא
הסתכלה עלי בפחד אך אמרתי לה שאני רק רוצה להראות לה משהו
היסטורי, גדול, משהו שכמעט ואף אחת לא ראתה קודם, שאני לא מראה
אותו להרבה בנות, רק למיוחדות שביניהן. למרות הפחד שלה היא קמה
ושמה את חולצתה הלבנה והקרועה ובאה אחרי כאילו לא חשדה בכלום.

הובלתי אותה במהירות לבקתה לביקתה שלי ושל אוליבר הכנסתי אותה
ונעלתי את הדלת.

היא הבינה פתאום שהיא לא תצא מפה בסדר, ראיתי זאת לפי מבטה,
לפי עיני השקד המבוהלות, לפי הצרחה שהיא ניסתה להוציא לפני
שאוליבר שם את ידו על פיה, כשהוא חופן את חזה בידו הגדולה
ונגע, ולחץ, והכאיב. כל כך נהניתי, כמעט גמרתי כשהיא הוציאה
גניחה של חוסר ברירה כשאוליבר נשך את אוזנה וליקק צווארה.
התקרבתי, הורדתי את תחתוני הבגד ים שלה, שלפתי אותו ונכנסתי,
בכל הכוח, בכל המהירות. ציפיתי לצעקת כאב אך במקום זאת הייתה
אנחת עונג גדולה והיא התחילה לזוז איתי, לנשק אותי, ללטף את
שערי לגנוח ולצרוח, כל כך הופתעתי, אך הייתי כל כך חרמן שלא
הפסקתי.

גנחתי כשגמרתי, ירדתי ממנה ונישקתי אותה על שפתיה.

אוליבר עלה עליה, עכשיו אפשר היה לראות את הגועל בעיניה אבל לא
היה אכפת לי, אני קיבלתי בחורה צעירה, ציפית לתמימה, אך נזכרתי
שעבר הרבה זמן מאז שבנות 17 היו בתולות.

כשאוליבר סיים ראיתי את הדמעות הקטנות על לחייה, את ניצנוץ
הכאב בעיניה, אך לא ידעתי סליחה מה היא. אני המשכתי לבהות בה,
ולבסוף נתתי לה את תחתוניה ושילחתי אותה חזרה לקבוצה.



באותו יום, בשעות הערב הגיעה המשטרה, הם אמרו שאנסתי, אני
אמרתי שלקחתי את מה ששייך לי, את הבתולין, את הטוהר, לקחתי הכל
לעצמי, לא אנסתי, לקחתי, והיא נתנה לי, בלי התנגדויות, היא
זזה, היא גנחה, צעקה בעונג, אני לא אנסתי.

אך לא הקשיבו לי.

אף פעם לא מקשיבים לשומר טבע גלמוד שכמוני, גם לי יש צרכים, אך
אף אחד לא מבין זאת, אף אחד לא רוצה להבין זאת.