[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נטשה אהרון
/
עיניים מתחננות

ידיים מלוכלכות בבוץ, ריח השתן והצואה נודף ממנה. אני כבר לא
יודע מה אני מעדיף, אותה ככה או אותה אחרת. אני רוצה להרגיש
אותה בכל זמן וכל שעה, אבל היא זוהמה. אני מרגיש לפעמים, כשאני
רואה אותה, שלא אכפת לה מעצמה בכלל, שהיא רק רוצה ליהנות
ולהיות עם אנשים ובלי להקדיש אפילו זמן קצר לעצמה. זה מפריע
לי, זה גורם לי לרצות להתרחק ממנה. אני מכיר אותה כבר כמה זמן?
חצי שנה? והיא עדיין אוהבת להישאר עם הבוץ על הידיים וריח השתן
והצואה שנודפים ממנה, היא פשוט נהנית מזה.

היא נהנתה מאוד כשהתגלגלנו בחציר, ואחר כך בוץ, כשנישקתי אותה
בפעם הראשונה כששערה מלא חציר ופיה מכוסה בחול, וקול צחוקה
המתגלגל לוחש לי באוזן: "נשק אותי, תאהב אותי". ואחר כך,
כשהבנתי שלא יצא מזה שום דבר, זה כבר היה מאוחר מדי, התאהבתי
בזוהמה הזאת, ביופי הזה, בחיוך הקטן, בעיניים הגדולות ובפחד
שתמיד היה לה בעיניים.

היא אמרה שזה לא ילך, שהיא לא רוצה אף אחד, שאני סתם אבזבז את
הזמן שלי ושלה, שאני צריך למצוא מישהי שתגרום לי להיות מאושר.
ניסיתי, באמת שניסיתי, הלכתי לכל אחת שרצתה, בחרתי באלו שלא,
אבל תמיד עיני היו נשואות אליה, לקצוות שער מלאה בחציר, פה קטן
ומחייך שמסביבו חול, עיניים מלאות פחד אך בוטחות. תמיד
התגעגעתי אליה, לנשיקה הזאת אז, כשהתגלגלנו בחול.

אבל עכשיו זה כבר מאוחר מדי, כנראה, עכשיו גם הבנתי למה לא
אהיה מאושר אתך, כי את כבר אינך, המחלה תפסה אותך בזמן הכי לא
מתאים, שנתיים-שלוש שרדפתי אחרות במקום להיות אתך. לא ראיתי
איך צעקת שאת רוצה אותי, לא ראיתי איך בכית כשראית אותי עם
אחרות, לא הרגשתי שום טיפה של רגש כשעברת לידי, החרשתי לקולות
בכייך שהיה כה קרוב ללבי.

כנראה שאני הכרעתי את המלחמה, כבר לא היה לך כוח והיית צריכה
ללכת. אפילו כשבאתי, כל יום, כל שעה, כשישבתי ליד המיטה,
הרגשתי את אותו הקור שתמיד ליווה אותך כשעברת לידי. רק בסוף,
כשכבר נמאסה עלייך העמדת הפנים, חזרת אליי ואמרת " נשק אותי,
אהוב אותי". נשקתי לשפתייך הקרות ולא עזבתי גם כשהבנתי שזה כבר
הסוף. תמיד אוהב אותך ותמיד אזכור, איך התגלגלנו שם על החציר
ואיך עינייך התחננו לנשיקה ממני.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"אז המורה
אומרת, עוד מעט
כבר סתיו.
ובשיעור מולדת,
יימרח הצב..."

(מערבל בטון
בעוד ניצוץ
גאונות)


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/6/07 2:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נטשה אהרון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה