אחחח, חופש.
סוף סוף חופש.
אני כ"כ צריך את הזמן הזה, רחוק מהעבודה, רחוק מהבית בשביל
לנקות קצת את הראש.
אחרי שבדקתי מספר אתרים החלטתי לנפוש באיים הקאריביים.

על מנת להגיע אל הנופש המיוחל, קניתי לעצמי כרטיס לאונייה
מפוארת, אני יודע שמדובר באונייה מפוארת שכן שמה נגמר ב"יסה",
כל האוניות ששמן נגמר ב"יסה" הן מפוארות, בד"כ ספרדיות... ויש
להן ריח ממש טוב...

לצערי, לא זכיתי לראות את אוניית הפאר שכן בנמל חיכתה לי
אונייה, יותר נכון סירה, בעצם, רפסודה היא השם המתאים ביותר
ל"כלי השיט" אשר חיכה לי.
פח חלוד ומעופש, עם ריח רע, העונה לשם "מולדי", ממש שם מלבב
לספינה.
כמובן שהדבר הראשון שעשיתי הוא ללכת להתלונן אצל הפקידים בנמל,
כמובן שזה לא עזר.
ככל שהתעקשתי על כך שיש לי כרטיס לאונייה ששמה נגמר ב"יסה" כך
הפקידים צחקו יותר ויותר, כמעט לועגים לי, הם אמרו לי שאוניית
הפאר "מפליגה" (עם צחוק מרושע בקולם) בעוד יומיים וכל
התעקשותיי שאמרו לי לבוא היום וכך תיכננתי את החופשה שלי, היו
ללא הועיל.
לאחר שנקעה נפשי מויכוחי סרק עם פקידים מצחקקים, החלטתי להניף
דגל לבן ולעלות על המולדי.

את היום (והלילה) הראשונים על המולדי "ביליתי" בשינה מצויינת
בתאי הפיצפון - שנחשב ל"סוויטה המלכותית" ב"ארמון" הצף הזה -
על מנת להשלים שעות שינה אשר חמקו ממני בהיותי על קרקע יציבה
בגלל הציפייה לחופשה המיוחלת.

ביום השני להפלגה החלטתי לצאת קצת מתאי ולהכיר את האנשים על
הסיפון.
רובם ככולם היו אנשים מטומטמים ווולגרים עם... ריח רע, נסבל,
אבל רע. נקודת אור אחת הייתה לי, גברת צעירה ומקסימה העונה לשם
נרסיסה. היא הייתה נמוכה קמעה, עם שיער שחור חלק ועיניים
ירוקות כמו הים עליו אנו שטים.
והיה לה ריח ממש טוב.

שוחחנו קלות והיא הייתה מאוד חמודה ומעניינת, אך הראתה סימנים
של חוסר עניין והתחמקה ממני מספר פעמים, אם כי בנימוס.
לאחר כמה שעות, המולדי עצרה עצירת ביניים בנמל ליד ספרד לצורך
תידלוק (ולפי דעתי - החלפת מנוע וריסוס ספריי עם ריח טוב...)
מפני שלא באמת היה מה לעשות על המולדי, במיוחד לא כאשר עובדים
עליה מכונאים שמנים, ירדו כל הנוסעים ואני ונרסיסה עימם אל
הנמל. לאחר שירדנו לנמל חקרתי קצת את נרסיסה על עברה והסתבר לי
שהיא סוכנת נסיעות איברית שבדרכה לאיים הקריביים לצרכי עסקים,
יכולתי להרגיש איך אני לאט לאט מתאהב...
אחרי עוד כמה דקות של שיחה הצעתי שנצא שנינו בזמן שהותנו
בקריבים, אך תשובתה התמוהה הייתה פשוט "חכה למועד הנקבע
מראש"... הנחתי שהיא פשוט בחורה רוחנית וזנחתי את הנושא לעת
עתה.

יחד עימנו הנוסעים, ירדו גם לחוף מספר מלחים מן האונייה שלנו.
כולם מלוכלכים ומסריחים אבל היה שם אחד שבלט מעל כולם. הוא היה
גבוה במיוחד, בערך שני מטרים והיה לו זקן קוצני וקמטים, כבן
60לערך הנחתי לעצמי.
והיה לו ריח רע במיוחד, ממש בלתי נסבל - מעין שילוב של עובש,
סרדינים מקולקלים וטבק זול.
אני שונא - ממש שונא אנשים עם ריח רע, הם מביאים לי בחילה.
והם תמיד מכוערים, טיפשים ולא נקיים... סוג האנשים שהולכים
בתדירות לזונות, גועל נפש.

הסטתי ראש לשנייה על מנת לבחון מבנה בנמל אשר נראה היה שהיה
בנוי מעובש בלבד, וכבר נעלמה נרסיסה! וגם המלח המסריח במיוחד
לא נראה באופק...
לאחר שתחקרתי כמה מלחים שריחם עוד היה יחסית נסבל, הם אמרו לי
שנרסיסה חזרה עם אותו מלח מסריח במיוחד למולדי. אצתי רצתי
למולדי והצצתי לחלון תאה של נרסיסה ועיניי חשכו כאשר ראיתי את
נרסיסה המתוקה שלי ואותו מלח גועלי מתעלסים, כאשר על פניה של
נרסיסה נסוכה הבעת פנים מזויפת של תענוג עילאי.

חזרתי לתאי וכל אותו לילה חשבתי לעצמי, מה יש בו שאין בי? למה
לעזאזל נרסיסה אמרה לי שזמני איתה יגיע בעתיד בעוד היא הולכת
עם אותו מלח מסריח במיוחד? רק לקראת השעות הקטנות של הלילה
הצלחתי סוף סוף להירדם.

ביום למחרת (17.1), נרסיסה באה לתאי ואמרה לי:
"עכשיו הגיע זמנך, ומפני שחיכית זמן רב, אעשה מאמץ מיוחד.
אהיה שלך לשעתיים שלמות, ואעשה הכל על מנת שתהיינה מהנות!"

- "כרטיס אחד, ב 17.1, ללא תוספות מיוחדות ל"נרסיסה", פסגת
התענוגות המדהימה, בים, אך לא ביבשה" -

לאחר שעתיים תמימות של תענוגות, שפתיה של נרסיסה נעו קמעה כאשר
היא לחשה לעצמה:
"אוף, לקוח שני ברציפות עם ריח רע..."