[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







קייט אמיליאנו
/
חיים. עובדות

כבר כשהתקשרה אליו והזמינה אותו לשיחה היא יכלה לראות מה יקרה.
מה יהיה עליו בעתיד.
תכנס, שב זאת רק שיחה, אל תפחד.אבל היא ידעה כי בעיניו ירצד
הפחד מהאי-נודע. הוא תמיד היה חלש מהאחרים. הוא יתהה אם עליו
לנשקה או שהאירוע הזה שונה. לבסוף יוותר.
הוא לא יתרווח על הספה. הוא יתיישב בקצה, בחבטה כה רכה - כמו
נוצה נופלת.
על מה רצית לדבר, הוא ישאל בקול מהסס. יסרב לשתות קפה או משהו
חזק יותר. ינסה להכין את עצמו לחבטה שתממש ותבוא. חיוכה לא
ירגיעו, להפך רק תגרום לו לחוש עצבני. ואז, חסר הבעה, הוא
יקשיב לכל מילותיה, יכחיש בתחילה, ינסה לרפד את הנחיתה הבלתי
נמנעת.
היא תושיט יד, תיגע בשלו. מספר שניות יעברו עד שהוא יירתע.
אח"כ ינסה לטעון כי היא טועה. כי יש עתיד. ראשה הנע מצד אל צד
יגרום לו לנסות חזק יותר. הוא ישכנע. יתרפס. יישבר, ייבכה.
ושוב יסרב למשקה, יסרב להירגע.
יקום באותה צורה שהתיישב. ישפיל מבט. יאמר תודה. ילך.
חודשים יעברו, אולי אפילו שנים. הוא לא יתגבר. יישכנע את עצמו
כי זו לא אשמתו.


הלילה הוא יחלום את החלום הזה שוב. הוא אפילו לא יזכור איזו
פעם זו תהיה.
למחרת הוא יקום, ילך לעבוד, יחזור, ימשיך בחייו אבל בכל זאת אי
שם במהלך השעות החולפות הוא יקדיש מחשבה. היא לא תהיה מכוונת.
היא תחלוף לפני שהוא ישים לב. אבל היא תהיה שם.
יום אחד, אולי מחר או מחרתיים הוא יישבר. הוא חייב בסופו של
דבר. הם כולם נשברים בסוף.
ואז, יישב לבד, בסלון ריק, בידו כוס ויסקי או משהו חזק יותר,
על הרצפה זרוקים שוכבים מספר לא מבוטל של בקבוקים ריקים, מים
מלוחים זולגים על הזיפים כשמעליו מרחף הד של אלכוהול.
תמונתהּ זרוקה לרגליו.
הוא ייזכר. יקדיש מחשבה.
יחשוב על מה שהיה, על מה שהיה יכול להיות -  יאשים את עצמו.
יתהה מה היה אם לא היה עוזב. מה היה אם היה מתעקש חזק יותר,
דואג יותר.
אחר כך יבואו אנשים. ידברו.ינסו להניא אותו מהאבדון, להציל
אותו.
הבעיה שהם לא ידעו איך להציל אותו. בדיוק כמו שהוא לא ידע זאת
לאורך כל הדרך. ורק אז תבוא החשיכה, הלילה האינסופי. כשזה יקרה
הוא ישמח. הוא ידע כי בסופו של דבר היה חזק למעשה האחרון.


הפעמון צילצל. לפני שניגשה אל הדלת התבוננה במראה. "שלום טום,
הכנס", היא אמרה בקול רשמי, חד גוני. "טום! הכנס, שב, למען השם
זאת רק שיחה! אינך צריך לפחד". לרגע הוא השתהה בסמוך אליה,
היסס, ואז המשיך לחדר המגורים ונחת ברכות על קצה הספה. "לפני
שאנחנו מתחילים תרצה לשתות משהו? קפה? אולי משהו חזק יותר?",
הוא סירב. מצחיק, היא חשבה, באמת קצת חבל לה עליו, אבל למרות
הכל היא קבעה את החוקים שלה לפני זמן רב והיא אף פעם, אף פעם
לא עברה עליהם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני מצהיר בזאת
על הקמת מדינת
ישראל




(ג'ונסון עובר
במכס)


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/6/07 13:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קייט אמיליאנו

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה