|
לפעמים אנשים מסתובבים
מסתכלים רואים בוהים
בעולם דרך זכוכית דקה
ישרה כפלס נפשם להימלט
בדהירה אל האופק השנוי
במחלוקת נאהבים דקה
כחץ ברור בין החיים והמתים
אולי גם זה ניתן לוויכוח
מר כקו מפותל על שפתיי
רגש אחד מיני רבים בודד
ברעבונו להיות יחיד בין
שתיקה דקה לדומיה
ולא רק לה גם שותף
סמוי לעיתים רחוקות נחבא
בין אבנים מסותתות היטב
מסתירות את הכל
מסתירות אותי |
|
|
מי גנב לי
סלוגן?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!
זאת שאהבה את
התל-אביבי
מפרסמת את
ה"אני מאשימה"
שלה. הוצאת
זשא"ה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.