החיבוק העוטף, המגונן, המשקיט
שצרכתי תמידית וגמעתי עד-תום
הומר במשב רוח-שטנית
שמתגבר עם תקתוק השעון
ומבט במראה מגלה צל חלול
שהרי לאורך רק נגליתי
ויגון ובדידות מביסים התסכול
עקב חוסר-אונים פתטי
לא אשא ילדך, לא תראה שיבתי,
לא תצלול נטול-עכבות לתוכי
לא תלחש עוד ברוך, אהבה באוזניי
לא תשכב עוד לישון, וידך על שדיי.
לא אצבור זיכרונות בקופסת מתנה
אפסות אנושית! מציאות אלמנה!
כל גופך מתפורר! נשמתך נחטפה!
אתה לא כאן איתי ואני עייפה
עוד דמעות של תחינה מתייבשות על הכר
והחדר תפל ואפור וקר
עוד תפילת מצוקה - נשמה עשוקה - -
נענית רק בהד, של אותה הטריקה
