|
שם על מזבח האהבה
נפשו נתן שתחבוק בנפשה
וכשפקחה עיניה נשימתה נעתקה
את נפשה נתנה בנשיקה.
אהבה עתיקת יומין כך נסתיימה
וכל מבשריה נדמו לעד
נשמת אפם נלקחה בטרם עת.
האם להשיבם מתהומות נוכל?
אולי כדי לחוש עוד פעם
אהבה.
האם פסה המילה
יחד איתם?
האם תשיב פנינו ריקם?
כשנגיע שוב לחפש
את אשר אבד להם
האם אבד?
האם ישוב להתקיים?
במימד אחר שאיש עוד לא גילה
או האם עברה לה מהעולם המילה?
ולמי ההגדרה מרחיקת הלכת
אם לא לשוטים המאמינים בה
האם יש טעם לה?
כמו לרעל שפגשו שפתיו
כשחשב שאיבד את שאהב |
|
|
"אז... אתה הולך
לשלשל?"
מתוך ספרו של
שמואל
איציקוביץ',
"מיליון ואחת
דרכים להגיד
"זיון" מבלי ממש
להגיד את
המילה." |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.