[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








רמי עוד לא סיים איתה. היא חושבת שבכמה מעשים היא תחזיר את הכל
לקדמותו, אבל היא לגמרי טועה. זאת לא הפעם הראשונה שהיא פוגעת
בו כך. לא פגיעה מול החברה, ולא מכות או משהו - אימא לא הייתה
מכה הרבה, רק כשהיו קטנים. הוא עוד זוכר איך כשהיה קטן לא רצה
לשים רטייה על העין, למרות שהסבירו לו שהוא חייב לשים כל יום,
כי אם לא ישים תחזור הפזילה לעין.אבל עדיין- הוא לא רצה.
הגדולים לא הבינו, אבל נמאס לו כל יום לארבע שעות לקבור את
העין שלו מתחת לחתיכת בד וסילוטייפ. הם לא הבינו שהעין כלואה
שם, נחנקת. באותו היום אימא הייתה בקניות, ולאחותו לא היה חשק
להתווכח איתו, ואז כשאימא באה... הוא זוכר כמה הרביצה לו,
כשהיה באמצע הכנת השיעורי בית, הרביצה והרביצה והוא בכה. בדרך
כלל לא היה בוכה, אבל כמה בכה אז... ואז אחיו עבר לידו ורמי
בקול מלא בבכי אמר לו "תחבק אותי", כי בסך הכל הוא רצה אהבה
ונחמה, אבל אח שלו שאל "מה?" והמשיך. היום רמי חושב שאולי אחיו
התעלם בכוונה, כי התבייש. אחרי כמה ימים רמי הצטער שלא הלך
לחבק את אחת הבובות של אחותו שהיו בארון, כבר מאז למד איך זה
להיות בודד.
אבל איך בכלל הוא הגיע לזה? לפעמים המחשבות של רמי בורחות
מאליהן ולפני שהוא מצליח לתפוס אותן, כבר באה מחשבה אחרת. היום
הוא בכה בגלל משהו אחר לגמרי, והוא בדרך כלל לא בוכה, גם לא
כשעבר ניתוח, כשאחיו חלה קשה ולא זיהה אותו - את רמי, וגם לא
כשאבא ואימא התגרשו, גם לא שמישהו הוריד ממנו בכוח את הבגדים
כשיצא לטייל לבד בחורשה.
היום הוא בכה- ועדיין מאוד כואב לו, כי אימא שלו קראה לנגינה
שלו 'חור בראש' - ממש כך. נכון שהוא רק לומד, ולפעמים איזה
תרגיל מתפקשש לו אז הוא חוזר עליו כמה פעמים, אבל 'חור בראש'?
גם 'כאב ראש' היא קראה לזה. ומה בסך הכל רמי רצה? לנגן, לדעת
לנגן. ולא תגידו ששלחו אותו לחוג נגינה כשהיה קטן והוא זלזל בו
אז- לא שלחו אותו לשום חוג בכלל. והנה היא עכשיו קוראת ללמידה
שלו כאב ראש. לפני המפוחית שניגן בה היום, ניגן בגיטרה. למד
לנגן, הייתה לו קצת בעיה בקצב. עד שאחותו באה יום אחד ושאלה מי
מנגן כזה גרוע. כאילו שהיא יודעת בכלל מה זה אקורד. גם אז רמי
נעלב, אבל הצליח לא לבכות. אבל מאז שהלהקה שהוא אוהב התפרקה,
הוא אדם חלש יותר, הוא בוכה הרבה יותר. באותו יום שהתפרקה - זה
היה ביום שנ י -הוא בכה כל היום, גם על כל הדברים שלא בכה
עליהם כל החיים.
היום הוא כבר בכה, לא היה לו עוד כוח. הוא אמר שלא ישים לב
וימשיך לנגן, לא כמו שעשה עם הגיטרה ועכשיו היא סתם נשענת על
הקיר והוא מתגעגע אליה. הוא כן ימשיך לנגן במפוחית, אבל שרמי
החזיק שוב את המפוחית וניסה לנגן את "יונתן הקטן" -הוא לא
הצליח. זה כבר נשמע לו באמת סתם צלילים צורמניים ולא מנגינה.
ואולי הוא באמת בכלל לא יודע לנגן. זה כל כך כאב לו. הרי מגיל
קטן רצה ללמוד לנגן על כינור, ובמקרה השיג - לגמרי לבד - גיטרה
ומפוחית, ומכספו שלו הלך לשיעורים פרטיים וקנה חוברת תווים
למפוחית. וכל המאמץ שעשה- זה בעצם חור בראש.
אחר כך אימא באה, והכינה ארוחת צהריים צ'יפס וחביתה, והוא אכל,
למרות שהיה רוצה לא לאכול לנצח. הוא שנא אותה, את אימא שלו,
שכלום לא נתנה לו - ואת מה שבנה בעמל רב על שברים לקחה.
הוא לא יסלח, היא שברה את החלום האחרון שהיה לו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אלוהים הוא בכלל
לא כמו שהוא
נראה, הוא דווקא
אחלה גבר.


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/6/07 9:50
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תימור בן דוד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה