מסוק, מסוק...
מחלקה 2 שחור, לא אני לא מורעל, הלהקה שלי מנגנת מול המפקד
ברחבת המסדרים, כולם תופסים ממני ומדפסאונד, ולא שמים זין על
ריסס ריג'קטס...
חולם בשחור לבן עליה, 6 שעות שינה - ארבע מחזורים, ובסוף גם 7
שעות...
מלא בפחד לא יודע לאן אני הולך אבל עדיין נלחם...
הבת זונה עם פרצוף מעוות לא שמה זין.
חסכי הילדות היו הדלק שלי, לא הייתי מאוהב בה בכלל, האח האחות
(מנהל עסקים ומשפטים), בידיוק כמו עם האלמוג האחרון...
הייתי מאוהב בירושלים במסתורין, בחברים שלה, במשפחה שלה, באבא
שלה, בג'אמים שלנו, שירי ארץ שלנו, מרק העוף שלנו, שלושת
הקומות שלנו...
לא קיבלתי כלום! לא קיבלתי כלום! אובך!
מאוהב במאזדה שלה, בבירה המקומית, אישה רגילה!
אפילו לא אישה אלא ילדה...
ועכשיו -
36 חודשים...
היא תיהיה עד אז מפוצצת בסמים ובאבקה לבנה
אני עם תואר ראשון במנהל עסקים או כלכלה (קורס בנדל"ן)
היא מעל השלט "ברוכים הבאים לירושלים"...
אני מתחת עם המאזדה שלי...
דירה עם הבנאדם שאני הכי אוהב...
אישה פלוס שניים, דואגת, מבשלת, תואר שני בכיס, מוזיקה,
ירושלים...
ומבשרת?
שום דבר לא מבשר רעות, אלא רק טובות...
שם ורד על הקבר שלה...
בוכה עם אבא שלי שבעצם שלה - "תשמור מרחק מרכבים"...
בוכה עם אמא שלי שבעצם כל-כך שלה "תעשני איתי סיגריה?"...
אהבתי אותה, ועכשיו כלום...
אפילו אספרסו ,או כבוד...
כלום!