[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







זיו גלי
/ Shuffle

רשימת השירים הכי מוזרה מכילה 1208 שירים ו 3.7 ימים של
מוזיקה.
ממש פסטיבל חשבתי, ממש פסטיבל...
הבעיה היא שהם קיצוניים כמוני.
כשאני על מצב שאפל, הנגן לוקח אותי למקומות לפעמים לא רצויים,
ממש כמו בחיים.
לדוגמא ממש לפני שניה שמעתי שיר שקט שהזכיר לי את מדבר סיני
בעל החולות האינסופים, ושניה אח"כ פתאום שיר שמלא בכעס אנרגיה
וזעם, ניגוד מושלם פשוט כמוני.
הנגן רוב הזמן טועה, במיוחד שהוא שם את המוזיקה שלי כשאני
מתמזמז עם מישהי בחדר, כי זה ממש מוזר ומציק באוזן, פתאום כל
המחשבות על השיר צצות, בין אם טובות או רעות.

והנה ,פורצלן ,חזרנו שוב פעם לים הכחול בעל שוניות האלמוגים
הרחק הרחק באי סודי ומושלם, ושניה אח"כ אני בבקתה בהרים מנסה
להגמל מהרגל ההרואין המגונה שלי, טועם את הכאב וזה אכן כואב,
מישהו כבר מת לי מזה, אני שם לזה סוף.
אסוציאציות עולות לי לראש כל פעם שאני שומע מוזיקה ,לפעמים
אפילו צבעים אני רואה במקום אותם כלי נגינה, סינסתיזיה, סתם
סינסתיזיה.
ואז לטראק הבא שיכול ליהיות גם שביל גם מסע או סתם עוד שיר...
פה אני ממש לא מפעיל את הדימיון, הקליפ מדבר ודיבר בעד עצמו
אני פשוט נזכר ומעלה זיכרונות...
פרימדות, ספינקס מצרים ממש שומקום, ילדים קטנים ובחורות מכוסות
ברעלות בורחות ומפלרטטות עם המצלמה בו זמנית, המחשבה עוברת
לאמא שלי ולפעמיים שהיתה שם, העלילה מסתבכת כאשר רודפים אחריה
ועוקבים אחריה, שלום קר איתם, קפוא.
הנוף של קהיר, גורדי שחקים בידיוק כמו בניו יורק, הנילוס רק
עובר באמצע זה ההבדל היחיד.
הופ קפצנו לאיטליה, "Se in umo fragile", השיר ואותה אחת
אומרים לי את אותו המסר שאני יודע ומכיר בעצמי, ומשם עברנו
להמון מחשבות חפוזות על הנוף האיטלקי היין וטוסקנה, המוזיקה
החום האהבה והאוכל.
הכיף שהיה שמה.
אני במערה נפלתי אני שומע קולות בעלי הד מטורף זה בטח מקום
גדול אני לא רואה כלום, אני מרגיש המון עטלפים שעוטפים אותי,
אני עובר טראומה לפחות ככה אני מרגיש, כשהבסים מצטרפים ואני
נכנס לטראנס אני לא יוצא ממנו, העיניים נעשות אדומות ואני
מתחיל לראות הכל בראיית לילה.
מסיבת מדבר רק בתוך מערה, אנשים מעבירים ג'ויינטים, כדורים
ירוקים, ומשהו שכתוב עליו את האות אי.
הם נראים באור שונה חיות, הצלילים מפחידים אותי, מזכירים את
הסירנה העולה והיורדת של המלחמה, אני בסרט רע אני מתיישב בפינה
ליד הקיר המתפורר ,ומקשיב כמו זומבי לקול שלה כשהיא מדברת בשפה
זרה הפוכה, אני ממש צריך אותך !!!! רעות את כאן? רעות! רעות!!
תבואי עם האוטו שלך ונברח רחוק מהמערה הזאת, היא נסגרת עליי
נסגרת, כולם רודפים אחרי ומדברים בג'יבריש.
רודפים אחרינו, יורים עלינו ברובי לייזר אדום וכחול צבעם,אני
אחליף אותך בנהיגה אם תתעייפי אל תדאגי, רעות, אני כאן בשבלך,
עם תתעייפי, תודה על ההצלה, אני פיקח עכשיו.
וווווווווווואווווו וודסטוק כמה אנשים!!!
ג'ימי על הבמה, מהפנט את כולם, הכל הפך מפחד לעידן של אהבה,
אנחנו בשום מקום אבל עם המון אנשים הם לבושים מוזר אבל מסתכלים
עלינו מוזר כי אנחנו לובשים את הלבוש שלנו ואנחנו בסיקסטיז,
בסוף השיר שהנדריקס מבצע אני רץ למאחורי הבמה ואומר להנדריקס
שלא יבלע כדורים ביחד עם אלכוהול ושישן על הצד בכדי שלא יחנק
מהקיא של עצמו, הוא לא מקשיב לי...
30 שנה אחרי אנחנו בוודסטוק 96, אבל אני נמצא בפיוז'ן בחיפה,
אני בן 15 וחצי ביום של ההופעה הראשונה שלי על הבמה ,וההופעה
הראשונה שלי בכלל שאני רואה, הכל חי ובועט.
הגיטרות שורקות, והסולן הכל ממש כמו בדיסק עצמו...
היא ניגשת אליי אני כותב לה את המספר שלי כמו ילדת שואה עם טוש
על היד, וגם כן היא לי, אני לא רוקד וגם היא לא.
את השיר הבא ואחרון להערב אני שם בכוונה , שם זין על השאפל, שם
אותו כי הוא מזכיר לי אותה...
אני בסלון שהוא גם מטבח, על ספה, היא מכוסה וגדולה ממני, אני
כלכך קטן הרגשתי שאינלי סיכויי.
אני פוסע לי ברחובות ניו-יורק תוך כדי שאני חושב עליה, וגם
בלונדון בו זמנית, ואז בחלק האחרון מוציא את הפלאפון ומצלם
אותה בכדיי לא לשכוח את הרגע בחיים, בחיים לא לשכוח, משכנע
אותה שאני לא מצלם, למרות שאני פאקינג כן.
אנחנו דנים בסוגיה מעניינת, סוגר את ההקלטה והולך לישון...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
פעם אחת, בממלכת
הסלוגנין, לפני
שנים רבות, חי
לו סלוגן אחד
מאושר. הוא היה
מאושר, כיוון
שהיה לו הכל: כל
מה שסלוגן צריך
בחיים. וכיוון
שסלוגנין אינן
צריכין דבר, היה
סלוגננו מאושר.



זה
אוטוביוגרפיה,
דרך אגב.


(ללא כינוי)


תרומה לבמה




בבמה מאז 15/6/07 21:14
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
זיו גלי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה