איך אפשר שלא לחזור
להתרפק ולהתפנק
על ימים נשכחים
בהם אהבה לא הייתה מילה גסה
תקופה של עיוורון צבעים
פרץ מתרגש ברגעים של חולשה
ברגעים של תום.
עמדת לך בשמלה פרחונית,
אני אוחז בידך, כנוע, מהופנט
מפריחה בלונים מעל שדה קוצים,
סוריאליזם קיטשי, עטוף בסרט מדמם
מוגש כמתנה למאורע שלא אירע.
איפה ואת, ואיפה אני?
אוקיינוסים של מחשבות
מכאיבות, מרחיקות,
רק שלא נרצה, שלא נתגעגע,
למה שהיה אז,
ולא יהיה עוד יותר,
רק שתדעי לך,
שאני עוד זוכר... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.