בית קברות לפילים, המקום אליו הולכים אלה שזמנם עבר מן העולם.
כמו הדינוזאורים הקדמוניים, הם מתרחקים מן העדר ויוצאים למסע
שסופו מתוכנן מראש.
הפילים הם היצורים הגדולים על פני אדמות אך גם המגושמים; כבר
מקומם נמוג בעולם הזה. הם מבקשים את הכבוד הראוי להם - לפרוש
מן החיים האלה ולהצטרף לאבותיהם הקדמונים שהיו ממוטות רבות
עוצמה. היו ימים בהם הילכו את הארץ ועוררו פחד, אימה ויראת
כבוד, קולותיהם פילחו את מרחבי הסוואנה כצפירה המודיעה על אסון
מתקרב.
אך לבסוף נפלו כמגדל המתמוטט וכל אשר נשאר זו המסגרת הריקה
אותה נשאו. היא היא אשר תהיה לבסוף כוח החיים, אמצעי ההינע של
התרבות במודרנית, הדם והשרירים של מפלצות הברזל. הם יהלכו את
הארץ, מיליוני שנים אחריהם, יפלחו את העננים בשמיים בקול רועם
וישאו את החפצים למחוז חפצם אשר לא יקדישו אף לא פרור של מחשבה
למוצאו של הפלא הזה. כמו כן גם לעובדה שאינם אלא תלויים על חוט
דק, נתונים לחסדיו של הנצח. הרוח תנשב והאדמה תיפתח ותספוג את
כל אלו שעבר עליהם זמנם, כי זהו דרכו של עולם. אין האדמה
מבחינה בין אדם לאדם, בין גורל לגורל, היא מקדמת את כולם
בידיים פתוחות. כמוהם כמונו, גם עצמותינו היקרות לנו להפליא,
אשר עולמנו ייחרב אם תילקח מאיתנו אפילו אחת מהן, ישמשו להניע
ולסובב את גלגל החיים של הבאים לכלותינו. אולי הם בחמלתם הרבה
יקדישו מידה של תשומת לב למקור השפע הרב הזה. שפע אשר לא נברא
במשיכת מכחולו של האל בפרץ של יהירות אלא נישא על גבם של רבים
בעלי ניסיון שתרמו, איש-איש את תרומתו, כדי שלך יהיה את הזכות
לעשות את אותם טעויות שעשו הם, עידנים לפניך. כדי שתוכל לכלות
את עצמך ביעילות מחושבת וקרה זו. המשמעות תאבד ותכלה על ידי
אלו שפעם עוד קדשו אותה, עתה מכרוה בעבור נזיד עדשים בר חלוף
שבקרוב ויכלה וישאיר מכולנו בסוף רק נפט ופחם.