ואז אתה מתמוטט עליי וכל סחרחורת הצבעים של הלילה נוזלת מהגב
שלך לבטן שלי,
והחזה העולה-יורד שלך מכניס אותי אל תוך לולאה ודאית של
שלווה.
אני מסיטה תלתל אחר תלתל מהעיניים שלך ואתה מנשק אותי בנקודה
אסטרטגית בין הצוואר לאוזן,
ואז נשכב על הגב בידיים פרושות. קצת אחרי הריסים שלך צונחים
בשקט מופתי למטה ואתה בורח פנימה,
משאיר לי אחריך ערבות של בגדים קרים ונשימה שלווה,
ואני מתמכרת לרכות שנוצרה בין החום שלך לשמיכה בריח שבת,
מבטיחה לעצמי שזה רק לדקה.
ופתאום כבר שבע, שזה בכלל שמונה בזמן החדש, ואני נזכרת שהבטחתי
לחזור אתמול.
אתה ישן בצורה רצינית-עצובה ואני מתרוממת ומתלבטת אם להעיר
אותך בנשיקה,
או בלחישה,
או בשניהם,
אבל בינתיים אתה כבר מתהפך על הבטן והשמש מלטפת לך את השיער
בגוונים עדינים של בוקר,
ואני מחליטה לחשוב על זה עוד קצת.
מנסה להתרכז בלאסוף את עצמי מכל פינות החדר,
משתדלת לשכוח משהו בפינה נסתרת,
כאילו במקרה.
אני סוגרת את התיק ואז ניצבת מולך בשרוכים פתוחים,
ואתה עטוף בשמיכה סגולה בריח כביסת שבת,
יפה כמו מכתב אהבה,
ואני רוצה לבכות מאושר.
בסוף אני מחליטה ליישם את רעיון הלחישה והשם שלך כבר כמעט
באוויר,
אבל פתאום אתה מחייך חיוך קטן וכל כך מתוק והמחשבה שאני עשויה
לחטוף את המאור הנפלא הזה מן החלום הרחוק בו אתה נמצא עוצרת
אותי,
ואני מחליטה שאולי עדיף בכלל שאני אשאיר לך פתק.