[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אביתר עומר
/
דה ז'ה וו

29/1/2007

באותה פעם עם נטלי לא הרגשתי הקלה. הרגשתי כאילו מישהו לקח
אקדח 9 מ"מ וירה בי בעשרים מקומות בגוף.

"מאיפה הפרחים האלה?" עינת שאלה בסקרנות.
"קיבלתי אותם משי..." ענבל ליוותה את התשובה שלה בחיוך החמוד
הזה שלה, שרק לפני יומיים גרם לי להתאהב בה.
מה שמצחיק הוא, שהמשפט הזה, שגרם לי להבין שאין לי שום סיכוי
עם הבחורה, הוא גם זה שהוריד לי אבן של 20 טון מהלב. אחריו
הרגשתי כזאת הקלה. יש לה מישהו, מזל! עכשיו אני לא צריך להתעסק
עם זה... אני לא צריך להתחיל איתה, לחזר אחריה, להשקיע, להזמין
אותה, לשלם עליה בבית קפה, או לנסוע אליה לחור הזה שבו היא גרה
עם סל פיקניק מלא בבורקס של סבתא וקורנפלקס כמו שהיא אוהבת. לא
צריך להשבות בחיוך הזה שלה, החיוך המזמין, המפתה. לא צריך
להתאפק לפחות שלושה דייטים לפני שאני מנשק את השפתיים המושלמות
האלה, או להגיד לה שאני אוהב אותה, ולקוות לתשובה דומה. לא
צריך לחשוב עליה כל הזמן, לנחש מה היא עושה ולתהות אם היא
חושבת עלי בחזרה. אני לא צריך לפחד שהיא תגלה מי אני באמת. לא
צריך לראות אותה עוזבת, ואז לשבת בלילות מול תמונה שלה ולבכות,
ולהתקשר אליה אחרי כמה זמן "סתם כדי לראות מה קורה" ולגלות
שכבר יש לה מישהו חדש. כבר לא אצטרך להתאכזב ממנה.
מזל.
איזו הקלה.
אותו שי, הבחור החתיך (מסתבר), המצחיק (מסתבר), ששבה את ליבה
עם זר פרחים, לא יודע כמה צרות הוא חסך לי, כמה כאב...

פתאום נזכרתי שאני עוד יושב שם בחדר עם שתי הבנות, שלושתנו
מחייכים. ענבל עוד מחייכת את החיוך החמוד שלה, הקבוע. עינת
לבשה עכשיו חיוך סקרן של רכלנות, כזה שרק שם חדש של גבר יכול
להעלות. ואני מחייך, חיוך של הקלה.
"איזה שי?" עינת כמובן מתעניינת,
"שי חברה שלי, חבר שלה הביא לה והיא ביקשה ממני לשמור לה אותם,
איזה חמודים!".
ההקלה נעלמה, אפילו מהר יותר מהחיוך של עינת, ושנייה אחרי זה
כבר הבנתי שמשהו בי לא בסדר.
פתאום התגעגעתי למי שהייתי פעם, לבחור הזה שהיה נדלק על בחורות
ואשכרה עושה עם זה משהו. זה שהתחיל לדבר עם בחורה ברכבת סתם כי
לידה ישבה מישהי עם גיטרה. זה שדיבר שעתיים עם בחורה, ובסוף
אחרי ששכח לבקש ממנה טלפון, הפך עולמות בשביל לאתר אותה,
והצליח. זה ששלח פרחים, וכתב מכתבים, והשקיע במתנות.
אבל הבחור הזה נעלם, ומי שנשאר הוא בחור עייף מידי, פגוע מידי.
כזה שרומז שהוא לא מעוניין אפילו שהוא כן. כזה שאם למשל בחורה
תבקש ממנו טרמפ לבאר שבע, וכל הדרך היא תהיה חמודה ומצחיקה,
וגם הוא, הוא לא יעשה עם זה כלום. וגם אם יום אחר כך היא תתקשר
אליו ותציע שיפגשו, אז הוא ימרח אותה כמה ימים ואז יספר לה
איזה סיפור על בחורה אחת שעזבה אותו לא מזמן, ומאז הוא עייף,
פגוע. וכמה שזה יהיה לא הוגן להשלות אותך, הוא אומר, כמה שעדיף
לך בלעדיי.

אז באותו יום החלטתי שאני לא הולך למות לבד. מעבר לזה, באותו
יום החלטתי שאני לא הולך לחיות לבד.
באותו יום הצעתי לענבל לצאת איתי. והיא אמרה לא.
הפעם לא הרגשתי הקלה. הפעם הרגשתי כאילו מישהו לקח אקדח 9 מ"מ
וירה בי בעשרים מקומות בגוף, ואז הרגשתי דה ז'ה וו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
-אבאש'ך
ערומקו?








נתיבה בן יהודה
מחפשת שידוך אצל
אפרוח ורוד.


תרומה לבמה




בבמה מאז 15/6/07 3:08
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אביתר עומר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה