עכשיו, ממש בעוד שנייה
עכשיו, כבר ממש מרגישה
שזה יוצא, זה מגיע
לא שולטת, לא מצליחה להרגיע
פזמון:
העצב הזה, שכל כך מכאיב
נכנס בי חזק ואין יכולת להגיב
לדמעות שזולגות, הכאב הנוראי
זה העצב הזה, המחליש את רוחי.
ניסיתי להכחיש
ניסיתי להסתיר
אין כבר אפשרות את הכאב להגביר
הוא חזק ממני,
והוא כבר בפנים
כאב כזה, שעוצר את החיים.
פזמון:
העצב הזה, שכל כך מכאיב
נכנס בי חזק ואין יכולת להגיב
לדמעות שזולגות, הכאב הנוראי
זה העצב הזה, המחליש את רוחי.
הזמן עוצר מלכת, כולם שותקים
רק שולחים מבטים המומים
לא מחזירה מבט, לא עונה
אני כאן לבד, כמו מגבת סחוטה
סחטו את נשמתי, הכאיבו מאוד
ועכשיו היא בוכה. אין טעם לעוד.
פזמון:
העצב הזה, שכל כך מכאיב
נכנס בי חזק ואין יכולת להגיב
לדמעות שזולגות, הכאב הנוראי
זה העצב הזה, המחליש את רוחי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.