גשם. הכל מסביב אפור .
בתוך אולם קטן מצטופפים 100 ומשהו חיילים ומחכים.
כולם שותקים.
הציפייה הזאת הורגת.

אני שם עומד מאחורה, חמוש בכובע ושרוך
מחכה לרגע שיהיה אפשר להתחיל לנבוח .

הנה הקצין מתחיל להקריא את השמות שלהם
וכל אחד ואחד מהם נמתח במקום.
אפשר היה לראות על הפנים שלהם שהם חוששים.

זהו הקצין סיים להקריא. ובברכת בהצלחה הוא שולח אותם
אלי, אל עבר הלא נודע .

בום! ההצגה מתחילה!
"20 שניות שלשות בחוץ!" אני נובח.
וכולם נבלעים בשנייה ונעלמים למחוץ לאולם.

אני עומד ומסתכל עליהם עומדים רטובים בגשם
שמונת המופלאים שלי, רק שלי.

הנה זה מתחיל, בדיוק כמו בפעם שעברה
אז עכשיו אתה מפקד ויש לך חיילים
אך עדיין אותו איש הצללים. מסתתר מאחורי מסכה
משחק את אותו משחק, מנסה למכור את אותה אשליה

מתי כבר יהיה לזה סוף אני שואל
אך כרגיל עדיין מחפש תשובה.