אני שונאת את עצמי על זה שאני כותבת לך את המכתב הזה, כי
נשבעתי לוותר. אני מתכוונת להוריד מעצמי את המעמסה הרגשית
הענקית הזאת, זה לא קל לי לחיות בידיעה שיש דברים שאני פשוט לא
יכולה להשיג. רק אלוהים יודע כמה אני אוהבת אותך, וכשאני אומרת
אוהבת, אני מתכוונת לאהבה רגילה, בלי שום קשר לרומנטיקה. רק
אלוהים יודע שהייתי עושה הכל בשבילך.
אבל נולדתי, ואני לא מאמינה שאני עוד מאמינה בזה, בשביל להיות
מאושרת. לא בשביל לבכות בלילה לכרית ולא בשביל להכשיל את עצמי.
אז אין ברירה, עם כל האהבה והדביקות שיש, אני חייבת לעשות סוג
של פרידה. אין לי שום יכולת להמשיך הלאה בדרך שאני נמצאת בה
היום. הבאתי את עצמי לכביש ללא מוצא. אני חייבת לעשות רוורס,
זאת היציאה היחידה שלי.
רציתי לספר לך המון דברים חדשים שקרו לי, אבל אני מניחה שהם
יישארו בבטן. אני לא רוצה שתכעס עליי. אני הצלחתי כבר להפנים
את העובדה שאתה לא תהיה שלי, אבל אני לא יכולה לשבת מול שניכם
ולחייך - אני יודעת שזה פשוט לא ילך, ואני באמת מצטערת על זה.
אני לא באמת מאשימה אותך. זו לא אשמתך שאתה לא רוצה אותי.

אני מפנה את הדרך, הולכת 21 צעדים אחורה. אני מקווה שטוב לך
עכשיו - כי אני לא חושבת שאני עדיין פה בשביל להציל אותך, אז
תשתדל לא ליפול. אני לא יודעת עוד כמה זמן אני אשאר על תקן
החברה הכי טובה.

בהצלחה לך,
תדע שאתה מקסים, ושהיא זכתה במשהו מיוחד.

אל תדאג, מדי פעם אני אקפוץ להגיד שלום.