"מי אמר לך, מי?" היא צועקת, והוא צועק יחד אתה, עליה, ביחד
ולבד. והיא דומעת והוא מסתכל עליה ולא מבין למה. זה לא שהוא
עשה לה, זאת היא שעשתה לו. והוא מתאפק כל כך חזק לא לבכות, כדי
שלא תראה איזה אפס הוא, וכוס אימא שלה איך שהיא בוכה. ועוד רגע
הוא הולך להגיד לה בסדר, שעבר, רק כדי שתסתום כבר.
הוא לוקח נשימה עמוקה, עוצם את העיניים ונזכר איך פעם, כשעוד
היה טוב להם והוא אהב אותה, אבל לא כמו שהוא אוהב עכשיו, אפילו
שהוא שונא אותה. אז הוא אהב ממש, ממש אהב עד שכבר כאב לשניהם
מרוב אהבה. הוא נזכר איך בפעם הראשונה שהרגיש אותה, איך הוא כל
כך רצה להיכנס, אבל יותר מזה פשוט רצה ללטף אותה. הוא נזכר איך
היא הייתה מחייכת אליו כשעצוב, רק כדי שירגיש רע שעצוב לו. הוא
פותח את העיניים, כי היא ממשיכה לצעוק. "ממתי אתה מאמין לכל מה
שאומרים לך? ממתי התחלת להסתובב ברחובות?" ופתאום איך זה שאתה
נהיה אשם, איך היא מסובבת הכול מחדש ישר אליך, כאילו אתה אשם
שבכלל גילית. שאתה זה שרצה שבכלל יספרו לו, היא לא מבינה שאתה
הפראייר בכל הסיפור הזה ושלא רצית שככה, לזה הכול יגיע.
היא ממשיכה לצעוק ואתה כבר לא כל כך פגיע. אתה מרגיש פתאום שוב
בן חמש עשרה, שומע את ההורים שלך צועקים בחדר ליד, בסלון,
במטבח ובאמבטיה. שומע אבל לא מקשיב, לא קולט שום דבר, הכול
עובר אותך. "ומה עכשיו?" היא שואלת. האמת שלא חשבת מה יהיה
עכשיו. איך תמשיך עם זה הלאה, מה תעשה עכשיו? הרי הכול היה כל
כך ברור: להמשיך אתה עוד כמה דורות הלאה.
ופתאום היא שותקת ועוצמת עיניים, המחשבות שלה נהיות שקופות
והיא מחייכת. אתה רואה אותה חושבת עליכם. חתונה, היא לובשת
שמלה צמודה מלמעלה כמו שתמיד חלמה ואתה לובש חליפה לבנה והכוס
נשברת. נשיקה, היא מחייכת. היריון. ילדה יפה. עוד היריון, ילד.
אתה מלמד אותו לשחק כדורגל והיא מלמדת אותה לתפור. איזו משפחה
נהדרת. ואז היא מתעוררת, בוכה, בוכה ואז שוב מחייכת.
"סליחה", מבקשת. "אהבתי, תמיד אוהב", מחייכת. "לא רציתי לעזוב,
אף פעם, אבל חייבת". עכשיו אתה כבר בוכה. אתה יודע שהיא לא
חושבת שאתה אפס, שאף פעם לא תחשוב... ועכשיו הנה היא נעלמת,
ויחד אתה החתונה, הילדים והכדורגל.
אתה נותן לה ליטוף אחרון וכל כך אוהב וכל כך עצוב, כי אתה יודע
שהיא אף פעם עוד לא חוזרת. יוצא החוצה, יוצא לרחוב, שומע אותם
מדברים עליה, הם אומרים שעצוב גם להם, אבל זה לא באמת, הוא
יודע. מי אמר לך, מי? מי אמר שהיא הלכה ויותר לא תגיע?