אין לי שום מושג אם את קוראת כאן, וזה בכלל לא משנה, מעולם לא
כתבתי כל כך למעני כמו עכשיו. אני רוצה לדפוק לך את המילים
האחרונות שאי פעם אכתוב עלייך עמוק בתוך שלוות הנפש המזוינת
שהצלחת ליצור סביב מה שאת בטח קוראת לו 'כברת דרך' או 'המסלול
הנפרד' לקראת העאלק איחוד מחודש שלנו, בעוד מספר טיפולוגי של
שנים (בנקודה הזאת אני מפגין נאיביות זהירה, שכן אני יוצא
מנקודת הנחה שאת עוד מאמינה בכל החרא - שאני בישלתי - ואת
האכלת אותי בו ערב הפרידה).
לכי תזדייני את וכל השטויות שלך, חמוטל; את וה- ''לא יכולה
לסבול עוד שלושה חודשים בקשר דו שבועי''; את וה- ''ככה אני
מרגישה, מה אפשר לעשות, אני פשוט לא יכולה לשבת ולחכות לך
ולהרגיש רע''.
אפרגן לך, מצאת פתרון יצירתי. חבר חדש, אחד מצוללות (!!!);
מעניין לדעת, משהו אומר לי שהיציאות שלו לא הרבה יותר טובות.
וכאן עוד אפשר לעשות חישוב מתמטי קטן, שאם התחלת לצאת אתו
חודשיים אחריי, הזמינות הנפשית שלך הייתה שם כבר חודש קודם,
שזה ארבעה שבועות בשביל לפנות אותי מהמערכת שלך. לא יכול שלא
לשאול את עצמי כמה מעט ממני היה לך שם בתוכך, יא בלוק.
מעולם לא הטלתי ספק ברוורס על תקופה, ועוד משמעותית בחיים שלי,
כמו שאני מטיל ספק במה שרציתי לקרוא לו 'אהבה'. אני מודה:
ערערת אותי הרבה מאוד אחורה ואלוהים, עכשיו אני מבין עד כמה,
בלי ששמתי לב, כל הזמן הזה היית לי כל כך סגורה. (הייתי צריך
לכתוב את זה מוקדם יותר בטקסט, אבל שלא תעזי להשליך את מה שאני
כותב כאן על ניסיון התמודדות זול, כאילו שאני מנסה בכוח להשניא
עצמך עליי בשביל התמודדות יותר קלה. זה הכול שטויות. אין דבר
כזה התמודדות יותר קלה, ומה שאת קוראת או לא קוראת כאן נובע
ממקום שהוא רחוק מאוד מלהיות שנאה).
לא, הפעם אני אצטרך לעשות את זה בדרך הקשה, בסבלנות. כמו כאב
גרון מזוין את תעברי לי, לגמרי, ואת מה שלוקח לזמן הרבה זמן
לעשות, ישלימו השמועות. חתיכת קטליזטור, מה שאנשים אומרים לך,
כשברקע אפשר כמעט לשמוע איזשהו צחוק מכוון מלמעלה, בשתיים
בלילה באיזה בר מסריח - חבר שמכיר חבר שמזיין את חברה שלך
לשעבר. כן, מזיין. מקדימה, מאחורה, בכל מיני צורות. מאז שאני
יודע שזה שם וקיים, מאז שאני יודע שהריח שלו בחדר שלך והכתמים
שלו על הסדינים הצבעוניים שלך, אני אומנם כואב מעט יותר, אבל
כבר לא אותו כאב של געגועים וכמיהה, עכשיו זה כבר כואב
מפרימיטיביות רכושנית, שמצויה אצלי, מסתבר, בכמויות.
עד לא מזמן חשבתי שאני יכול לזיין אותך החוצה מהמערכת שלי, עם
כל מני אחרות, עכשיו פתאום פתאום ברור לי שהשיטה הכי טובה זה
לשמוע על מישהו אחר שמזיין אותך (ולדמיין שזה עד שיוצא עשן
ומהבהבות המנורות בחדרי הבית) החוצה ממני. הנה - עכשיו אני
חושב על איך בטח מצצת לו קודם, שניכם בטח ישנים עם הרפיון
המתוק של אחרי סקס. מדהים שזה כמו לדחוף שתי אצבעות בגרון של
הנפש, ולהקיא את המרה השחורה שנותרה לי ממך בפנים.
על הזין שלי את והאשליות שמכרת לי (בתום לב או שלא), על הזין
שלי את והייחוד שלך, והיופי שהחסיר לי פעימות עד הרגע האחרון,
על הזין שלי לכאוב אותך או עלייך, על הזין שלי חמישה חודשים
מזוינים לא לזוז מטר מלהרגיש אלייך, לא לרכך אפילו בקצת את
הגעגועים. זה לא שלא בניתי קיר פנימי, לשמור אותך החוצה ממני,
את זה אני עושה בשביל להרחיק אותך סופית. לשבור את ההילה
הקדושה שמגנה עלייך בקול הפנימי שלי שעוד נאמן אלייך, והכי
חשוב, להבריח אותך במילים קשות, כואבות, מלוכלכות ומרות מתוך
היצירה,
וממני.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.