אני יושב לי בחדר, לבד, שיר בעיפרון בMP4 כשבידי עט, חושב על
משמעות השיר והחיים, מה כבר נשאר כשאת לא אתי?! הזמר, בביטחון
מלא, מבשר לי "שבחיים הכל עובר" והמחשבה החולפת בראשי היא: האם
הוא עצר וחשב לעצמו האם באמת בחיים הכל עובר ושום דבר הוא אינו
הבטחה לקיום אין סופי. דווקא משפט זה אשר הוא המוטיב בשירו,
דווקא הוא הדבר המדכא אותי יותר מכל.
כך זה תמיד אחרי ימי ההולדת שלי, תמיד אני מרגיש איך עוד שנה
עוברת מחיי בלי שום יעוד, ובעצם יעוד למה? לחיים ללא תכלית?
מצחיק, כולם אומרים: "תחייה, תהנה, תשגה, למד מטעויות", בדיוק
כמו בשיר המתנגן באוזניי באותה העת שאני כותב את המילים הללו,
אך למה? מה ההיגיון בכל אלה? אחרי שנה, ביום ההולדת הבא שלך,
אתה שוב שוכח הכול וככל שהזמן עובר ככה הזיכרון נמוג יותר
ויותר. ובסוף? המוות, הסוף הדבר שממנו כולם מפחדים,או שלא.

אבל מה אני מבין, בוא נקשיב לזמר.

"כי בחיים הכל עובר".. חה חה חה, גם אני.