הנה שוב, שוב מרגישה מותשת.
הנה שוב, הכאב שלא מפסיק...
הנה באה התחושה ולא עוברת
ולבי רוצה לנוח מהרגש המעיק...
לא נותרו עוד כוחות ללכת.
לא נשארו כוחות להגן...
לא רוצה לזרוק הכל, לא מוותרת!
לא רוצה שוב ליפול, אני אומרת.
נמאס כבר לצעוק את הנשמה החוצה,
נמאס לי לנסות להוכיח את עצמי,
נמאס לחשוב ולחשוב על כמה שזה פוגע,
חוסר ההקשבה והאמון בי!
נמאס כבר לצעוק את הנשמה החוצה,
נמאס לי לנסות להוכיח את עצמי,
נמאס לחזור ולחזור לאותה הנקודה,
שוב ושוב ושוב אני נשרפת בתוכי...
רואה מולי ילדה בודדה וכואבת,
רואה את עצמי בעיניה העצובות,
אולי אם אדבר אליה, היא תרגע?
אולי אם אחבק אותה, תפסיק היא לבכות?
ואם הילדה זו אני, אז מה לעשות?!
נמאס כבר לצעוק את הנשמה החוצה,
נמאס לי לנסות להוכיח את עצמי,
נמאס לחשוב ולחשוב על כמה שזה פוגע,
חוסר ההקשבה והאמון בי!
נמאס כבר לצעוק את הנשמה החוצה,
נמאס לי לנסות להוכיח את עצמי,
נמאס לחזור ולחזור לאותה הנקודה,
שוב ושוב ושוב אני נשרפת בתוכי... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.