מהו ההבדל הדק שבין צינה לציניות?
בשניהם יש קור.
שניהם מכניסים אוויר רענן, וחודרים עמוק עמוק.
שניהם משרים עלי עצבות כשאני טובלת בהם.

חשבתי לי על ההבדל ביניהם עבורי. מחשבה מאוד טיפשית. אבל כשאת
קופאת מקור, בלבוש מינימלי ושתויה, את צריכה בכלל לשמוח שיוצאת
לך איזושהי מחשבה.
כמובן שהיה טוב יותר עם הייתי חושבת על היד שלו מסביב לכתפיים
שלי בזמן שהוא משמיע את ההערות השנונות והציניות שלו, על
הרגליים שלי על הירכיים שלו אותן הוא מלטף או על החיוך המזוייף
שיש לי עכשיו.
הייתי בעיקר צריכה לחשוב על זה שמחר אני אתעורר ואדע שכנראה לא
נדבר משהו כמו חודש...
כנראה יש לי חשיבה מאוד  סלקטיבית.

זו באמת דילמה אם ללכת או לא למפגשים חברתיים שכאלה. כי כשלא
מוצאים תוכניות מענינות אחרות והאופציה היא להתקע בבית ביום
שישי, החבר'ה האלה, והוא בתוכם, מאוד "קוסמים" לי.
בגדול, הייתי מעדיפה לעשות דברים אחרים שיש בהם פוטנציאל אמיתי
יותר.

כל מפגש מתנהל בצורה הבאה: נפגשים, שותים, מעשנים ומנהלים
ויכוחים עלק פילוסופים, שנגמרים בזה שאומרים לי שאני לא יודעת
כלום ואני שטופת מוח.
לפעמים משחקים קצת בקלפים, בשביל הגיוון.
באיזשהו שלב אנחנו מתחילים להתלטף. לפעמים זה נגמר בנשיקה.
לפעמים זה נגמר אצלו או אצלי, לפעמים זה פשוט לא נגמר אלא
מופסק כי הולכים הביתה.
כל פעם הוא מספר לי כמה הוא דפוק ומסכן ובא לו להתבודד...
אני יודעת שאין לזה שום משמעות.
כל פעם אני שואלת את עצמי מחדש מה אני עושה שם.

יש לי יכולת לנתח את מצבי העגום-
בדידות, אובססיביות, אנשים שמאוהבים באנשים אחרים, רמות אחרות
של תפיסה, של אינטיליגנציה, פערים בהוויה...
ועם זאת, אני מעדיפה לעשות דברים משעממים וכואבים מאשר לבלות
ערב שקט ונחמד בבית. למה?
אה... אני יודעת למה.
אלף, כי הראש שלי מסוגל לענות אותי בדמיונות הרבה יותר מכאיבים
ממה שבאמת קורה.
בית,כי אני סוג של מופרעת, ראיתי יותר מידי סרטים וקראתי יותר
מידי ספרים ואני קצת מזוכיסטית ( זה גימל) , יש לי שיקול דעת
מוטעה ואני טיפ טיפה חרמנית (נכניס אותם ביחד
כי לזה יש פתרונות.)
זה משהו קצת יותר נפשי מזה.

אני סוקרת את כולנו במבט.
אנשים שטוב להם, הם אנשים שהחליטו שנמאס להם מטרגדיות והם
רוצים קצת נחת.
בינתיים אנחנו לא כאלה.

פתאום אני מתנערת וקולטת שמדברים אליי... מודה באשמת
ההתעופפות, עובר גל ציחקוקים קצר והם ממשיכים לדבר. ואני
ממשיכה לעוף.
אני לא מסוגלת להקשיב. כולם משעממים אותי.
אני מרגישה פתאום כל כך אפורה ומטופחת. ושאף אחד פה לא באמת
אוהב אותי.