תקשיבי, אמרתי לה, זה לא יעזור לך. אני לא מתכוון לבכות לך פה,
כשאת עומדת לי פה בשתיים בלילה ומבקשת שנחזור. אני לא מסוגל
לבכות, לא יודע איך. פעם ידעתי ומאז שכחתי ואת האמת, זה לא חסר
לי. סתם בזבוז מיותר של מים.וכידוע, אנחנו חיים במדינה שחבל על
כל טיפה, אז אל תנסי אפילו. כן כן, גם לי זה חבל, אבל כל
הדברים הטובים נגמרים מתישהו, תשאלי את רבין. נכון, היה לנו
כיף ביחד בסיני, אבל לשבת שבוע ולא לעשות כלום חוץ מסקס ולנגב
איזה חומוס כשברקע גמל זה לא לחיות את המציאות. אפילו שהיית
הכי טובה שלי ואת רצית להתנסות בדברים חדשים. אני לא בוכה, מחר
יש לי מבחן ולא מתאים לי לקום עם כאב ראש ולהחזיר אותך הביתה.
את יכולה לקבל את כל התמונות, אני לא אשב ואבכה מולן. וגם את
הצבים, קניתי אותם ליומולדת שלך. נו, תפסיקי לבכות! אלוהים! לא
הרגשתי שאני רוצה לברוח מאז כיתה ב', כשבאחת ההפסקות נקרעו לי
המכנסיים מאחורה, באמצע משחק תופסת, או כשבטיול לדרום אמריקה
הגיעה משטרה למלון שלנו והייתי בטוח שנבלה כמה שנים טובות
בכלא. אבל לבכות? אני לא בוכה. יכול להיות שיש לי בעיה של
עיניים יבשות, זה די שכיח בימינו. די נו! תראי איך את נראית!
כמו בשיר של מאיר אריאל, רק שעכשיו אני רוצה שתלכי. אני רוצה
להיות לבד. כמו אחרי שהיינו בהלוויה של יובל וכולם קמו והלכו
ונשארתי רק אני מול הקבר הטרי. רק הוא ואני. והוא לא ענה לי...
אנ..י אנ...י ממ...ש מת...גע...גע א...ליו פ...פת...אום...
לעזאזל, חבל שהלכת.