ברגעים אפלים בא
הדף
ולו לובן מרגיע
והעט חורט במהירות של מרדף
מילים נאלחות.
את כל זעקות השבר
אני זועקת אלייך
דף יקר וריק שלי
אתה מוכתם בדמעותי
מקומט מאגרופי הקמוץ
ואין בך בעצם
כלום.
כמו אהוב מנוכר
לא מוציא שומדבר
רק אני לתוכך
שוב שופכת
עוד ועוד מעצמי
רק אותי להקיא
קצת כאב מצטבר. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.